זה התחיל בירידה קצרה למדרכה כדי לשמור חניה לחבר, והסתיים בפסק דין שמטיל אחריות ישירה על עיריית תל אביב-יפו. בית משפט השלום בהרצליה קבע כי העירייה התרשלה בטיפול במפגע מסוכן במרחב הציבורי וחייב אותה לפצות תושב שנפגע בנפילה על מדרכה עירונית בסכום של יותר מ־380 אלף שקלים כולל שכר טרחת עורך דין. השופטת לימור רייך קבעה כי כתם שמן על מדרכה ציבורית הוא סיכון בלתי סביר, וכי העירייה לא הוכיחה שפעלה כראוי למניעתו, אף שלרשותה מנגנוני פיקוח, מפקחים בשטח ומערכות תיעוד ממוחשבות.
השופטת רייך התרשמה ממהימנות העדויות וציינה כי התובע חזר והדגיש בעדותו כי “החליק בוודאות” על כתם שמנוני, בעוד חברו העיד כי הבחין בכתם שחור וכהה על המרצפות מיד לאחר הנפילה. גם אחיו של התובע העיד כי שב עמו למקום האירוע, ראה את כתם השמן ואף צילם אותו. לכך הצטרפו רישומים רפואיים סמוכים לאירוע, שבהם נמסר מפי התובע כי החליק על כתם חלק במדרכה.
העירייה מצידה ניסתה לגלגל את האחריות אל חברת הניקיון שפעלה באזור ואף שלחה נגדה הודעת צד ג’, אך בית המשפט דחה את הטענה. בפסק הדין נקבע כי עבודות הניקיון השוטפות אינן כוללות טיפול בכתמי שמן, וכי ניקוי כזה מחייב הזמנה ייעודית ותשלום נפרד. העירייה, כך נקבע, לא הוכיחה שביצעה הזמנה כזו ולא הציגה נתונים מתוכנית העבודה או מפלטי הפיקוח הממוחשבים, אף שלפי עדויות מטעמה, ניתן היה לעשות זאת בקלות. “הנתונים מצויים בידה”, ציינה השופטת, והוסיפה כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובת בעל הדין.
במישור המשפטי קבע בית המשפט כי לעירייה חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הולכי רגל במרחב הציבורי. נקבע כי הסיכון שבהחלקה על כתם שמן במדרכה אינו סיכון סביר, וכי היה על העירייה לצפות את התרחשות הנזק ולנקוט אמצעים סבירים למניעתו, במיוחד נוכח העובדה שבאזור פועלים מפקחים מטעמה מספר פעמים ביום. עם זאת, נקבע לתובע אשם תורם בשיעור של 20%, בין היתר משום שניתן היה להבחין בכתם בתנאי התאורה שהיו במקום.
באשר לנזק, נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בשורש כף יד ימין. אף שלא הוכחה ירידה בפועל בשכרו מאז התאונה, פסק בית המשפט פיצוי משמעותי בגין הפסדי השתכרות עתידיים, לצד פיצוי על כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות. בנוסף נדחתה הודעת צד ג’ נגד חברת הניקיון וחברת הביטוח, והעירייה חויבה גם בהוצאותיהן בסך 15 אלף שקלים.
התרעות פיקוד העורף