"מותו של בני הכה בתדהמה את הקהילה המשפטית כולה – שופטים, עורכי דין והציבור הבא בשערי בית המשפט. בשבועות שעברו מאז, לא הופתעתי לגלות עד כמה, כל אדם שפגש את בני – אפילו פגישה קצרה – הוקסם מאישיותו ולבביותו הכובשת. כל מי שעבד לצדו התפעל ממקצועיותו, מסירותו, נחישותו, נועם הליכותיו והקסם האישי בו ניחן בשפע".
"רבים מן הסיפורים הללו ודאי יישמעו גם בהמשך המושב, ויאירו מזוויות נוספות את דמותו ואת דרכו של בני. כאנקדוטה אספר כי אך לאחרונה סיפרה לי שופטת כי היה זה בני שפנה אליה והציע לה להציג מועמדות לשפיטה, וכאשר שאלה מדוע פנה דווקא אליה, השיב כי 'אנחנו מחפשים אנשים שאכפת להם מאנשים'. התשובה הזו היא על רגל אחת כל התורה של בני".
"בדיון שהתקיים לפני בני הוא נתן לשני הצדדים לדבר. התובע סיפר על תחושת העלבון וההשפלה, והשחקן וילוז'ני בכה והסביר כי הוא חש שנכשל כשחקן. בני, ברגישותו ותבונתו הוביל את הצדדים להסכים כי במקום פיצוי, הם יתרמו 200 כרטיסים להצגה לעמותת 'עֶלֶם', לילדים שלא היו רואים את ההצגה אלמלא ההליך הזה".
"הסיפור הזה צד את עיני משום שהוא מכיל בתוכו שתי נקודות מפתח מעולם הגישור: האחת - היא הבנתו המעמיקה של בני כי מאחורי תביעת הפיצוי הכספי מסתתרים צרכים מהותיים כמו הצורך להישמע, הרצון להכרה בעלבון ובהשפלה, והכרה בטעות. משנענו אלה, השאלה הכספית הונחה בצד. השנייה - יכולתו של בני למצוא יחד עם הצדדים ערך משותף לשניהם אשר התווה את הדרך לפתרון מקורי, מחוץ לקופסא, אשר סיים את הסכסוך בתחושה ששני הצדדים עושים משהו טוב ונכון".
התרעות פיקוד העורף