לפי עמדת השר, הקצינה האוסליך הוציאה תחת ידה מכתב רשמי וחתמה עליו תוך שימוש בתואר ובתפקיד שאליהם לא מונתה ולא קודמה בפועל, בשעה ששאלת מינויה עדיין הייתה מצויה בבחינה על ידי השר הממונה, בהתאם לחוק. מדובר, בהתנהלות חמורה שעד למועד קבלת ההחלטה לא זכתה לכל הסבר או התייחסות מצד הקצינה.
בנוסף, נטען כי בפני חברי כנסת הציגה הקצינה מצגי שווא, הסתירה עובדות ונתונים מהותיים, ואף הציגה עמדות הסותרות את עמדת משטרת ישראל ואת עמדת המשרד לביטחון לאומי בועדות הכנסת. לדברי השר, מדובר בדפוס פעולה חמור של התחזות לבעלת סמכות, הצגת מידע כוזב לגורמים חוץ-משטרתיים ופגיעה באמון, וכל זאת בזמן ששאלת קידומה הייתה מונחת על שולחנו. התנהלות זו, כך נמסר, מהווה הפרה של הדין ושל פקודות המשטרה.
בסיכום החלטתו קבע השר בן גביר כי לנוכח מכלול הנתונים והכשלים, אין באפשרותו לאשר את קידומה של הקצינה לתפקיד רגיש כל כך במערך החקירות, והדגיש כי מינויים במשטרת ישראל חייבים להתבצע ביושר, בשקיפות ובהתאם לחוק בלבד, ללא מצגי שווא וללא חריגה מסמכות.
לדבריהם, "די באמור כדי לבסס את החשש הכבד באשר לשיקולים זרים העומדים בבסיס ההחלטה ולעכב את המינוי הרגיש, ולבסס חשש כבד כי הנטען במכתבך מהווה, הלכה למעשה, כסות בדיעבד להחלטה שיסודה בשיקולים זרים".
בפסק הדין עמד בית המשפט על העובדות העיקריות בנוגע להליך קידומה של העותרת: בראשית הדרך בשלהי 2024, אישר השר לביטחון לאומי (השר) את המלצת המפכ"ל וסגל הפיקוד הכללי של המשטרה לקידומה של העותרת וחתם על כתב מינוי שלה לתפקיד עוזרת ראש אגף חקירות ומודיעין בדרגת סגן ניצב, וזאת בלא כל הסתייגות.
התרעות פיקוד העורף