בפסק הדין בבג"ץ כהנא דרור שהגישה עו"ד בתיה שניתן בשנת 2017 נקבע כי תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים הוא תפקיד מנהלי-ציבורי, וכי אין מניעה עקרונית למינוי אישה לתפקיד, ובלבד שתעמוד בתנאי הכשירות המקצועיים. עוד נקבע כי תנאי סף אינם יכולים ליצור חסם מגדרי, וכי הליך המינוי כפוף לעקרונות השוויון והמשפט המנהלי, ואינו יכול לכלול דרישות בעלות אופי הלכתי. בפסק הדין צוין גם כי הדרה מתמשכת של נשים מתפקידי ניהול בכירים מהווה פגם משפטי.
כהנא דרור ציינה כי קביעה זו הסירה את המניעה העקרונית למינוי אישה לתפקיד מנכ"לית בתי הדין הרבניים, והטילה על הגורמים הממנים את האחריות לממש את ההלכה שנקבעה.
לדבריה, מערכת בתי הדין הרבניים, כפי שהיא פועלת כיום, משקפת תת-ייצוג קיצוני של נשים בדרגי הניהול וההובלה. לדבריה, נשים כמעט ואינן נוכחות בתפקידי מפתח: לא בתפקידים שיפוטיים, לא כמנהלות ולא כמקבלות החלטות ברמה המוסדית. גם כאשר נשים מועסקות במערכת, הן מרוכזות בעיקר בתפקידי שירות, מזכירות ומנהלה, ללא השפעה ממשית על עיצוב המדיניות.
עוד אמרה כהנא דרור כי "העדפה מתקנת אינה פריבילגיה - היא כלי דמוקרטי בסיסי לתיקון עיוות מבני, וצעד ראוי, חוקתי, ומוסרי ואף חיוני לאמון הציבור".
ברקע הדברים עומד סעיף 13 לחוק הדיינים, הקובע כי השר, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, יקבע את סדרי המינהל של בתי הדין וימנה על ביצועם את אחד הדיינים או אדם הכשיר להיבחר כרב עיר, שיהיה אחראי בפניהם. מינוי של מי שאינו דיין, אלא כשיר להיבחר כרב עיר, טעון אישור של הוועדה למינויי דיינים.
התרעות פיקוד העורף