זה כבר הפך כמעט לריטואל קבוע, פעם בשבוע אנו נחשפים לכתב אישום, מעצר או פרשייה על אדם או קבוצה, אזרחים ישראלים מהשורה, שפעלו נגד האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. במדינה שבה אנו חיים, סיכול פעילות עוינת היא חלק מהשגרה. אלא שבמקרים הללו, לא מדובר בפעילי טרור או מסתננים מהגדה שניסו לפגוע במדינה, אלא אנשים שעל פניו הם נורמטיביים, אזרחים מהשורה שעבור כסף קל, לעיתים סכומים של אלפי שקלים בודדים מוכנים לבצע משימות ריגול או מעקב עבור גורמים זרים, שבד"כ עומדים מאחוריהם האיראנים.
משימות ריגול עבור האיראנים - תופעה חוצה מגזרים
קשה לתפוס אבל לפי הדו"ח לאחרונה גורמי הביטחון מזהים תופעה מדאיגה של ישראלים הפונים באופן יזום לאיראנים ומציעים לעבוד עבורם תמורת גמול כספי.
הסוכנים שגויסו על ידי איראן נשלחים לבצע משימות איסוף מודיעין בישראל עבור מספר תכליות: סימון מטרות ו"שימור הפללה" לקראת מלחמה, הנעת פעולות טרור והתנקשויות כנגד יעדים ישראלים, כולל ביצוע משלוחי אמל"ח ומזומן, פעילויות המשפיעות על התודעה הציבורית וכן משימות בניית אמון או משימות "מבחן" כדי לבחון את מהימנות הסוכנים המגויסים.
לא אידיאולוגיה, אלא מצוקה
שטרן עמד בקשר עם סוכנת חוץ ממדינה זרה, שכינויה ״אנה״, ובמסגרת הקשר ביצע משימות שונות בהנחייתה, בתמורה לתשלום במטבעות דיגיטליים. שטרן גייס אזרחים ישראלים נוספים והפעילם. בין היתר הודפסו ונתלו מודעות בעלות מסרים בעלי אופי ביטחוני לאומני והועברו כספים. בית המשפט קבע כי כבר מתחילת הקשר קינן בליבו של שטרן חשד בדבר זהותה של ״אנה״ כסוכנת זרה, וכי חשד זה הלך והתגבר ככל שהמשימות החריפו וקיבלו אופי ביטחוני מובהק.
ננסה לראות את הפרופיל של שטרן, צעיר חרדי נורמטיבי, בן 22, נשוי אב לשני ילדים, נעדר עבר פלילי. למד "בכולל" ועבד כסופר סת"ם. בגזר הדין נאמר שהנאשם, התחתן בגיל צעיר, שיתף כי חש שאינו עומד בציפיותיה של אשתו והוריה וכן תיאר מחסור כלכלי משמעותי. הוא חש תסכול נוכח הנאתו ממעורבותו בתכנים מחוץ לחברה החרדית, אשר לתפיסתו נוגדת את הלכות הדת, והתקשה לשתף את סביבתו בקושי זה. לכן החליט לרכוש טלפון חכם, והצטרף לקבוצת "טלגרם". הוא חשב שיוכל להרוויח כסף מהיר ולשפר את מצבו הכלכלי, וכפועל יוצא מכך את דימויו העצמי. כלומר המניע לא היה אידיאולוגי. לדבריו, היה סבור כי קיבל את ההוראות מאישה שהשתייכה לקבוצת אנרכיסטים קיצוניים, ולא מגורם חוץ עוין.
הוא מוסיף: "כשהדברים נעשים ברשת ולא נפגשים עם מרגל איראני בסמטה חשוכה קשה להם לתפוס שזה אמיתי. הם רואים בזה 'חצי בדיחה'. אף אחד מהלקוחות שלי לא העלו על דעתם לרגע שזו עבירה ביטחונית. מבחינתם זו הייתה אפשרות לקבל כסף. אצל אחד הלקוחות שלי אומרים לו לעשות פעולות מסוימות אבל הוא מסרב – למשל אומרים לו להצית רכב אז הוא רוכש רכב ישן מצית אותו מצלם ומייד מכבה את האש, הוא מתבקש להשליך לכביש צינורות עם מסמרים, אז הוא מכין אותם מצלם אותם ואז מוציא את המסמרים כדי לא לפגוע באנשים, כלומר יש לו גבולות מאד ברורים. מדובר באנשים שהם פטריוטים ואוהבים את המדינה, ולא העלו בדעתם שזו יוביל לעבירה ביטחונית. לא מדובר בכאלו שמכרו סודות לחיזבאללה כאלו קיבלו שנתיים שלוש מאסר, כאן הפרקליטות מציגה רף בלתי אפשרי, צריך לקחת את התיקים הללו בפרופורציה".
עד כה משפטם של מרבית הנאשמים לא הגיע לידי סיום, אבל יש גם כאלו שכן. החמור ביותר הוא של מוטי ממן שהורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במגע עם סוכן חוץ וכניסה למדינת אויב ללא היתר ונגזרו עליו 11 שנות מאסר (ממן מגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון). כאן ממן עשה צעדים נוספים מעבר למשימות מהטלגרם, לפי האישום, ממן נכנס פעמיים לאיראן והשתתף בשני מפגשים עם אנשי מודיעין איראנים, במהלכם דן עימם בין השאר באפשרות לפגוע בגורמים ישראלים, על רקע רצונו של משטר האייתוללות לנקום את חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן.
המשימות האיראניות עלולות גם להסלים. למשל, ישנו נאשם שעל פי ממצאי החקירה, שהסכים לביצוע משימה של חיסול אישיות בישראל והשלכת רימון לעבר בית, ובהמשך לכך, פעל להשגת אמצעי לחימה, בהם רובה צלפים, אקדחים ורימוני רסס.
פרשת ההברחות בדרום
נחזור רגע לשבוע שעבר, אז הותרה לפרסום פרשת ההברחות לרצועת עזה. גם כאן הוגשו כתבי אישום נגד 15 מעורבים, ביניהם אחיו של ראש השב"כ. נראה שגם כאן לא מדובר באזרחים אנטי ציוניים. הנאשמים חלקם אנשי מילואים, כלומר כאלו שמשרתים את מדינת ישראל, ובכל זאת הם לפי האישום נטלו חלק בפעילות מאורגנת, שיטתית ומתוחכמת של הברחת סחורות שונות לרצועת עזה תמורת בצע כסף.
הטענה היא שהנאשמים ביצעו את מעשיהם כשהם מודעים לאפשרות שהסחורות האסורות יגיעו לידי ארגון החמאס ופעיליו, כשהם צופים כאפשרות קרובה לוודאי שיהיה בכך כדאי לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל. נוכח התעצמותו, בין היתר הכלכלית, כתוצאה ממעשיהם, הם נאשמים בעבירה של סיוע לאויב במלחמה.
בנושא ההברחות לעזה הוא אומר: "היה כאן לדעתי שילוב של שני דברים, הרי לפחות אנשי הצבא זה אנשים שהקריבו את חייהם עבור המדינה, אבל הם אולי לא ראו בהברחת סיגריות כמשהו דרמטי, או שראו לנגד עיניהם את הסחורות שעוברות בכמויות היסטריות לעזה ולא חשבו שהם תורמים לארגון הטרור. עפ״י כתב האישום הברחות הסיגריות שוות הרבה כסף אך אני מתקשה לקבל שהם סייעו לאויב, ועובדתית זה טיפה בים לעומת הסחורה שנכנסה במסגרת הסיוע ההומניטארי".
בכל הפרשות הללו, ינסו בפרקליטות לדרוש ענישה מחמירה כדי לנסות להתמודד עם התופעה. אבל, אולי בכלל הבעיה, מעבר להכול – היא ערכית. מדינה שחיה בכאוס, שבה יועצי ראש הממשלה קיבלו כסף ממדינה זרה בזמן מלחמה, שבה חברי כנסת ושרים מסרבים להתייצב לחקירות, קרב הרגע שאיש הישר בעיניו יעשה, אולי כל זה מחלחל מטה אל האזרחים.
התרעות פיקוד העורף