לטענת עדאלה, ההחלטה מנוגדת לעקרונות יסוד במשפט הבינלאומי ההומניטרי, ויישומה עלול לעלות לכדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בפנייה נטען כי הליך הסדר זכויות במקרקעין הוא הליך ריבוני מטבעו, הכרוך בשינויים ארוכי טווח ולעיתים קבועים במשטר הקרקעי, וכי מטרתו היא קביעת זכויות באופן חלוט. לנוכח מעמד יהודה ושומרון, לטענתם, כ"שטח כבוש" לפי המשפט הבינלאומי, נטען כי מדינת ישראל אינה רשאית לנקוט בהליך כזה, העומד, לפי עדאלה, בניגוד לעקרון זמניות הכיבוש.
עוד נטען כי הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין במשרד המשפטים והמרכז למיפוי ישראל אינם מוסמכים לפעול בשטחי יהודה ושומרון. לפי הפנייה, באמצעות ההחלטה רוכשים הגופים הללו את סמכויות המפקד הצבאי ומחילים "בשטח הכבוש" מסגרת נורמטיבית מכוח המשפט הישראלי הפנימי, אף שאינם מוסמכים לכך.
בנוסף נטען כי ההחלטה מפרה את האיסור על מפעל ההתנחלויות. בפנייה הוזכרו חוות הדעת המייעצות של בית הדין הבינלאומי לצדק משנת 2004 ומשנת 2024, שלפיהן השטחים שנכבשו ב-1967 הם "שטחים כבושים", ההתנחלויות בהם "אינן חוקיות", והעברת "אוכלוסייה אזרחית של הכוח הכובש לשטח הכבוש" מנוגדת לאמנת ג'נבה הרביעית. עוד נטען כי העברה כזו נכללת כפשע מלחמה בחוקת רומא, המקימה את בית הדין הפלילי הבינלאומי.
לטענת עדאלה, ההחלטה צפויה להביא לנישול, להפקעת קרקעות ולפגיעה רחבה בקניין של פלסטינים, ולרישום קרקעות על שם "המדינה". בפנייה נטען כי המשפט הבינלאומי ההומניטרי מחייב את המעצמה הכובשת שלא לפגוע ברכוש האוכלוסייה האזרחית, אלא במקרה של צורך צבאי מיידי, שלטענת הארגון אינו מתקיים במקרה זה.
עוד נטען כי ההסדר יגרום להפקעת רכוש של פלסטינים, תושבי עזה, בעלי קניין תושבי ואזרחי מדינות שלישיות ותושבים רבים ביהודה ושומרון. בפנייה נטען כי הפקעה כזו מהווה, לפי עדאלה, הפרה של תקנות האג, של אמנת ג'נבה הרביעית ושל חוקת רומא. עוד נטען כי ההחלטה מעמיקה את "מנגנון האפרטהייד הקיים בשטחים הכבושים", לטענת הארגון. בפנייה צוין כי פרקטיקות של אפרטהייד אסורות באמנה הבינלאומית בדבר חיסול וענישה של פשע האפרטהייד ומוגדרות כפשע נגד האנושות, וכן בחוקת רומא.
בנוסף נטען כי ההחלטה מעמיקה את הפגיעה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ואת אי חוקיות נוכחותה של ישראל בשטחים הכבושים. בפנייה הוזכרה חוות דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק משנת 2024, שלפיה מדיניות ישראל בשטחים, כולל מדיניות ההתנחלויות והסיפוח, מלמדת על כוונה לקבוע עובדות בלתי הפיכות תוך הפרת הזכות להגדרה עצמית.
בהמשך נטען כי ההחלטה מנוגדת לחוות הדעת של בית הדין, שקבעה כי נוכחותה המתמשכת של ישראל בשטחים שנכבשו ב-1967 אינה חוקית, וכי על ישראל לפעול לסיומה במהירות האפשרית, בין היתר בשל מדיניות ההתנחלויות והפקעת הקרקעות.
עו"ד בשארה סיכמה בפנייה: "עניין לנו בהחלטה שיש בה כדי להעמיק את הפרות הדין הבינלאומי, ובין היתר, המשך ביצוע פשעי מלחמה (התנחלויות), פשעים נגד האנושות (אפרטהייד) ופשעי תוקפנות (סיפוח דה-פקטו ודה-יורי), תוך כדי הפרת זכותם של פלסטינים רבים לקניין וזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולריבונות. ההחלטה מנוגדת גם לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק מיולי 2004 ומיולי 2024, כמו גם לאינספור החלטות של אורגנים שונים של האו"ם".
התרעות פיקוד העורף