בית המשפט דחה את טענות הנאשמת ובא כוחה, לפיהן לא הייתה לה מודעות לפגיעה, וקבע כי הנאשמת הייתה מודעת לפגיעה, אך בחרה להמשיך בנסיעה.
בהכרעת הדין, ציין בית המשפט כי הנאשמת שינתה גרסאות, שיקרה וניסתה להרחיק את עצמה לאורך כל הדרך ממה שארע, התחמקה מהשאלות, עדותה הייתה מתפתלת וכי היא אינה דוברת אמת.
סגן נשיא בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה ציין לחומרה את העובדה שהנאשמת לא קיבלה אחריות, ניהלה הליך הוכחות מלא ועדותה נמצאה כלא מהימנה. למרות גילה המתקדם וטענות ההגנה על הידרדרות קוגניטיבית במצבה, התרשם בית המשפט כי הנאשמת היא אישה עצמאית וצלולה וקבע כי גילה אינו מקנה לה חסינות מפני עונש מאסר. בית המשפט התייחס לסיקור התקשורתי האינטנסיבי שליווה את הפרשה, אך הבהיר כי פסק הדין ניתן על בסיס הראיות בלבד ובמנותק "מרעשי הרקע".
בית המשפט ניתח את כלל הראיות שהוצגו על ידי הפרקליטות במהלך המשפט וקבע כי עדותה אינה מתיישבת עם העובדות. "התנהגותה של הנאשמת לאחר האירוע יש להוקיע מכול וכול. זו לא התנהגות המצופה מאדם. הנאשמת הפקירה ילד קטן למותו… לא נותר ספק בליבי בדבר אשמתה של הנאשמת ובדבר מודעותה", קבע השופט.
התרעות פיקוד העורף