במכתבו כתב קריב כי "בשנים האחרונות וביתר שאת בחודשים האחרונים - נקטה משטרת ישראל במדיניות אכיפה תקיפה בכל הנוגע להפגנות מול בתי מגורים של נבחרי ציבור". לדבריו, מדיניות זו נשענת על פסיקת בית המשפט העליון ונאכפה "בדקדקנות תוך פרשנות לחומרה של הכללים שאושרו בפסיקה".
עוד ציין כי במסגרת זו "החמירה המשטרה בקביעת מרחק מינימלי להפגנה והגבלות חריפות על שימוש באמצעי הגברה ועל מספר המשתתפים במחאה", וכי "המשטרה הרבתה לעכב ולעצור מפגינים - לעתים באופן סידרתי - או להזמינם לחקירות כדבר שבשגרה".
לטענתו, במקרה של אהריש "נדמה כי מדיניות המשטרה שונה לחלוטין וכללי הפסיקה אינם נאכפים אפילו בפרשנות מקילה". הוא הוסיף כי מדובר בביתה הפרטי של עיתונאית שאינה נבחרת ציבור, וכתב כי "האיזון בין חופש המחאה לבין הזכות לפרטיות ולבטחון אישי צריך להיות מובהק אף יותר כאשר מדובר באזרחית פרטית, שביתה אינו אמור להפוך לזירת מחאה והפחדה".
קריב טען כי בימים האחרונים "תועדו בפתח ביתה של אהריש אמירות המהוות הסתה ברורה לאלימות ולגזענות - באופן המעלה חשד מובהק לעבירות פליליות של הסתה ואיומים", והוסיף: "לא ייתכן שמשטרת ישראל תעלים עין מול ההסתה הפרועה הזו".
בהמשך כתב כי "המצב שנוצר מול ביתה של אהריש הוא כשל אכיפתי, שמטיל צל על מידת הענייניות והעדר משוא הפנים בפעילותה של המשטרה", וביקש ממפקד המחוז "לבחון את אופן התנהלות הכוחות באירועים בימים האחרונים ולהורות על מדיניות אכיפה ברורה שתמנע הסתה לאלימות ולגזענות, השמעת איומים והפרה של הכללים הנוגעים למחאה ולהפגנה מול בתים פרטיים". עוד הוסיף כי "יש מקום למדיניות אכיפה אחידה ולא בררנית - העומדת בכללים שנקבעו בפסיקה ללא פרשנות סלקטיבית לקולא או לחומרה".
בסיום המכתב כתב קריב: "אדוני מפקד המחוז - הכתובת על הקיר. הקריאות הנשמעות תחת ביתה הפרטי של עיתונאית בכירה בישראל מהוות התרת דם של ממש. אנו מצפים לפעולה ראויה של המשטרה, תוך הקפדה על הוראות החוק, יישום הכללים וההנחיות שנקבעו בפסיקת בתי המשפט וזכויות כל המעורבים", וביקש את תשובתו המהירה של מפקד המחוז.
התרעות פיקוד העורף