המחלוקת עסקה בחיוב בארנונה של ארבעה נכסים בבניין השייך ללשכת המסחר תל אביב והמרכז ברחוב קרליבך-החשמונאים. לשכת המסחר טענה כי עד אמצע שנת 2023 נכסים אלה לא חויבו בארנונה, אך העירייה החלה לחייבם החל מ-1.7.2023. שניים מהנכסים סווגו כ"שטחים טכניים" (כגון חדרי חשמל, גנרטור ומערכות מיזוג), ושניים נוספים סווגו כ"שטחי שירות" (עמדת שומר וחדרי ניקיון).
לשכת המסחר הגישה השגה וטענה כי מדובר בשטחים משותפים בבניין, שאינם חייבים בארנונה בהתאם לצו הארנונה של העירייה. מנהל הארנונה דחה את הטענות וקבע כי השטחים הם ברי חיוב.
ועדת הערר קיבלה את עמדת מנהל הארנונה זו וקבעה כי לשכת המסחר היא למעשה חברת הניהול של הבניין, המחזיקה ושולטת בשטחים, ולכן היא חייבת בארנונה בגינם.
לטענתה, ועדת הערר שגתה כאשר קבעה שהיא חברת ניהול ולא רק דיירת בבניין. עוד נטען, כי גם אם תיחשב כחברת ניהול, לא ניתן לחייב בארנונה שטחי שירות כגון חדרי ניקיון או עמדת שומר.
העירייה טענה לעומת זאת כי לשכת המסחר כן משמשת כחברת הניהול של הבניין ולכן היא המחזיקה בפועל בשטחים והיא הנהנית העיקרית מהשטחים הללו, ולכן אין לראות בהם שטח משותף הפטור מארנונה.
לאחר דיון קבע בית המשפט כי השטחים המשותפים משמשים את כל בעלי הנכסים בו ולא רק את לשכת המסחר. בית המשפט קיבל את הערעור ביחס לשטחי השירות (חדרי הניקיון ועמדת השומר) וקבע כי מדובר בשטחים משותפים המשמשים את כלל דיירי הבניין לתפעולו השוטף. לכן, אין לחייבם בארנונה.
בית המשפט דחה את גישת העירייה לפיה עצם שליטת חברת הניהול בשטח שוללת את היותו שטח משותף. לגבי השטחים הטכניים (חדרי החשמל), קבע בית המשפט כי גם אם מדובר בשטחים משותפים, חל החריג בצו הארנונה ולכן הם חייבים בארנונה. העירייה חויבה גם בהוצאות משפט בסך של 15 אלף שקל.
התרעות פיקוד העורף