מדובר באירוע שהתרחש בלילה בסוף שנת 2018, שבו יידה הנאשם אבן במשקל כ-2 ק"ג ובאורך 20 ס"מ, ממבתר באזור היישוב רחלים, על כלי רכב הנושא לוחית רישוי פלסטינית. ברכב נסעו עאישה ראבי, בעלה ובתם הקטינה. כתוצאה מכך נהרגה המנוחה, המעשה נעשה ממניע לאומני.
בהתבסס על אלה, קבעו השופטים ברק נבו ותמיר כי התרחיש ההיפותטי של העברת דנ"א אקראית ו"תמימה" לאבן שמהשלכתה נהרגה המנוחה לפני האירוע אינו סביר ואינו נתמך בחומר הראיות. נקבע כי ההגנה לא הציגה הסברים סבירים, מהימנים ומבוססים למכלול הראיות המסובכות.
עוד קבעו שופטי הרוב כי גם אם קיים תרחיש היפותטי להתרחשות כל אחת מאותן אפשרויות חריגות המעוררת ספק בדבר אשמתו של הנאשם, כאמור בחוות דעתה של השופטת ברודי, אזי הסיכוי שכל אותם תרחישים חריגים יתרחשו בו־זמנית בנסיבות המקרה הוא כה קלוש ומרחיק לכת, שאין בו כדי לעורר ספק סביר. לכך יש להוסיף את שקרי הנאשם והתנהלותו בחקירות, שהם גורם מפליל נוסף, המחזק את ראיות התביעה. כאמור, הספק הסביר מצריך אחיזה סבירה בחומר הראיות ולדעת שופטי הרוב – כזו אין כאן.
שופטת המיעוט, אב בית הדין ליאורה ברודי, הציעה לזכות את הנאשם מחמת הספק, אך ציינה: "אני סבורה כי ההסבר שמציעים הנאשם/ההגנה למציאת הדנ"א (מגע קודם של הנאשם באבן) הוא תרחיש שאינו בלתי הגיוני ובלתי סביר באופן המאפשר הרשעה על סמך הפרשנות המפלילה לראיות הנסיבתיות. לצד זה הדגשתי כי החשד כנגד הנאשם הוא עוצמתי ומשמעותי, ואין בזיכויו של הנאשם כדי 'לטהר' אותו מהחשד".
הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירות, ועל כן קבע בית המשפט שהוא ביצע את המיוחס לו (ולא הרשיע אותו עדיין), והורה על קבלת תסקיר משירות המבחן לנוער, כפי שמחייב החוק. גזר הדין יינתן בהמשך.
בית המשפט קבע, כי הפרקליטות הוכיחה את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, זאת על בסיס מארג ראיות שהציגה בפני בית המשפט במהלך המשפט, בראשן ממצא הימצאות הדנ"א של הנאשם על הסלע שנותר ברכב לאחר פגיעתו הקטלנית בעאישה ראבי ז"ל.
לצידה, בין היתר, הפרכת האליבי שמסר הנאשם, שקרי הנאשם והתנהלותו לאורך חקירותיו, סתירות בגרסאות המאוחרות והכבושות שמסר ופרטים רבים נוספים".
התרעות פיקוד העורף