בתחילת הדיון, הנשיא עמית הסביר: "בערוץ 11 שודר ראיון עם אלי פלדשטיין שעסק בין היתר בפרשות פליליות מתנהלות. המשטרה פנתה לקבל את חומרי הגלם של הריאיון כולל קטעים שלא שודרו. לבית משפט זה הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי".
במוקד הדיון, אסנהיים מעלה טענה שחל חיסיון עיתונאי על החומר של הריאיון. מצד שני המשטרה מעלה טענות על הצורך לחקירה בזמן אמת וטוענת שלכל הפחות אפשר להעביר את החומרים לבית המשפט שיקבע מה ניתן לחשוף".
הנשיא עמית ענה: "הגענו בגלל שסירבתם להצעת המחוזי שבסך הכל כתב פסק דין נאה והיה מוכן להרחיב את החיסיון העיתונאי וסירבתם לפלח את המידע. אתם לא אמורים לפלח את המידע לבית המשפט?".
עו"ד ברגמן רביד: "פילוח החומרים עניין מורכב שעות של חומר. אבל עקרונית שהמשטרה מבקשת את החומרים כפי שביקשה כי מדובר באלי פלדשטיין, בחקירת ה'בילד' כבר נאשם בה פלדשטיין ואוריך לפני אישום, במצב כזה רצינו להגיע לכאן ותחליטו אם בנסיבות האלו". השופט כבוב: "אולי המידע הזה יתרום? (לחקירה) אי אפשר לומר זה לא רלוונטי".
השופט שטיין: "לבוא ולומר למשטרה מה היא יכולה לשאול ומה לא זה נראה לי מרחיק לכת". הנשיא עמית: "יש כאן מרואיין בפנים גלויות ויש טענה שעולה שזה לא עניין של חיסיון אלא שיקולי עריכה. אין כאן עניין אמיתי של חיסיון, מרואיין כזה יודע מראש שברגע שנדלקת המצלמה אין חיסיון?".
עו"ד ברגמן רביד: "הסיבה שפלדשטיין סמך על אסנהיים שיהיו דברים יישארו על רצפת העריכה היא תולדה של מערכת יחסים ארוכה ביניהם שנבנתה על גבי שנים. לכן הוא נקב בשמו של צחי ברוורמן לא במרתפי השב"כ אלא אצלו. (בראיון, לגבי פרשת הפגישה הלילית)... אם אסנהיים היה מוסר את החומרים הייתה נגמרת לו הקריירה, לאף עיתונאי לא תהיה קריירה... אף אחד לא ידבר עם עיתונאי אם יודע שהחומרים יגיעו למשטרה. החקירה הפלילית של ברוורמן נולדה בגלל הפרסום, אם נאפשר למידע לצאת החוצה זה יפגע במערכת היחסים בין העיתונאי (לפלדשטיין, ג.מ)".
עו"ד חמודות המשיך: "זה מקרה נדיר- אדם חשוד ונאשם מגיע ומחליט לספר את סיפורו בפנים גלויות, ואז הוא מבקש ש'חלקים מסויימים ישודרו ואחרים ישארו פה'. כל מי שראה היה שואל איפה המשטרה, אם לא ביקשה יום אח"כ את החומרים. הם טוענים 'הנה אנחנו עוזרים לכם למצוא דברים' ואח"כ שאנחנו רוצים לעשות בירור עמוק של הדברים הם לא מאפשרים לנו".
התרעות פיקוד העורף