מקורות, גם כאלה שאינם חסויים, יחששו לדבר בחופשיות מול מצלמה או מכשיר הקלטה, בידיעה שכל מילה שנאמרה בשיחת רקע או ברגע של כנות עלולה לשמש נגדם בבית משפט. פגיעה באמון זה בין העיתונאי למרואיין מייבשת את מקורות המידע של הציבור ומערערת את תפקיד העיתונות כגוף המבקר את השלטון ולא כמשרת שלו.
מעבר לכך, חשיפת חומרי גלם מהווה חדירה בוטה לתהליך העבודה העיתונאי ולמרחב העריכה המוגן. חומרי גלם כוללים לעיתים קרובות התלבטויות, טעויות או קטעים שנפסלו משיקולי אתיקה ודיוק. כפייה למסור אותם חושפת את "המטבח הפנימי" של המערכת ופוגעת בחופש העורכים להחליט מהו המידע הראוי לפרסום.
במישור הפיזי, אם עיתונאים וצלמים בשטח ייתפסו בעיני הציבור כ"אוספי ראיות" פוטנציאליים עבור המשטרה, הם ימצאו את עצמם בסכנה ממשית של אלימות מצד מפגינים או גורמים פליליים שינסו למנוע את התיעוד מלכתחילה - מה שיוביל לצנזורה עצמית ולפגיעה בזכות הציבור לדעת.