מ' (53) הוא נהג אוטובוס של חברת דן בדרום כבר שש שנים: "אני כל יום עובר שני מקומות, שהם מועדים לפורענות" הוא סיפר, "הראשון הוא אזור שלושת בתי הספר סמוך למכללה האקדמית אשקלון. אני מגיע לשם בצהרים, עם תום הלימודים. באים לשם לתחנה בבת אחת 100 - 120 תלמידים. הם כולם מתנפלים על האוטובוס. אין מקום לכולם. ברור שיש כאלה שיצטרכו להשאר למטה". מ' מעיד על עצמו שהוא מאד סבלני כלפי כל הנוסעים שלו: "לא מפריע לי כל מה שהנערות והנערים עושים באוטובוס. אפילו לא אם מעשנים. אני שומר על קור רוח".
ומה שהם עושים זה הרבה מאד: "הם מפרקים ולוקחים את פטישי החירום, מפרקים ולוקחים חלקי מזגנים, אני ממש לא יודע מה הם עושים איתם. לפעמים הם זורקים אותם אחד על השני. לתקף כרטיס? לשלם? במקרים בודדים בלבד, אבל עם זה לא אני צריך להתמודד. בשביל זה יש מבקר. אני וגם שאר הנהגים, משתדלים לא להגיד שום דבר, כדי לא ליצור מעמד של התגרות. אבל הם הרבה פעמים עושים סתם פעולות, כדי לעצבן את הנהג".
מה שהתרחש בשבוע שחלף, עבר גבולות וחצה הרבה קווים אדומים: "עמד אחד הילדים בדלת ומנע את האפשרות שאסגור אותה" סיפר מ', "שאלתי אותו אם הוא עולה או יורד. בתגובה, הוא פתח את שני הברזים של הזרמת האוויר לדלת, מה שמונע מהאוטובוס את האפשרות לנסוע, וברח קצת רחוק. כשירדתי לתקן את התקלה, הוא התחיל להשליך עלי אבנים. בנס איש לא נפגע". האוטובוס גם לא ניזוק. לעומת זאת, במקרה דומה באופקים, אבנים שהשליכו נערים פגעו בשמשה הקידמית, שברו אותה וחדרו פנימה: "אני לא מבין למה אף אחד לא עושה עם זה משהו. למה מחכים.... שמישהו ימות מזה?".
מ' לא לבד. גם נ' מאופקים, חווה אירועים דומים: "עברתי שני מקרים בשבוע אחד של זריקות אבנים על האוטובוס" הוא סיפר. "בשבוע האחרון, זרקו אבן על האוטובוס ושברו חלון בצד שלו. אם האבן היתה פוגעת בחלון הקדמי, בחזית של הרכב, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה". נ' חש שהוא עובר משבר קשה מאד בתקופה הזאת, נוכח האלימות הגואה: "אני בחרדה בכל נסיעה. במקום להתרכז בנהיגה, אני צריך לחכות להפתעות. גם שאר הנהגים מרגישים ככה. לא יכול להיות שנעלה לקו, ונרגיש מאויימים. מה שמקומם במיוחד, אותי ואת הנהגים האחרים, שכולם יודעים באיזה רחוב זה קורה וזה נמשך. זה ימשך ככה עד שיקרה פה אסון!".
מ' הוא נשוי ולו שלושה ילדים. לעבודת נהג אוטובוס ציבורי, הוא הגיע לפני שש שנים, לאחר שהיה במשך עשרים שנה חובש בכיר במגן דוד אדום ונהג אמבולנס. בוקר בוקר הוא מתייצב לשירות הציבור, תמיד על אותו קו. תמיד בין השעה 06:00 ל 18:00: "זה הרבה שעות, אני יודע, אבל יש לנו הפסקות מנוחה" הוא הסביר, "אני לא יודע למה אנחנו עוברים את מה שאנחנו עוברים. מכירים את העניין הזה. אפשר לשים שוטרים בשעות שזה קורה ליד התחנות. זה מרתיע. היום אני ממש בדיכאון. אני לא יודע למה צריך לעבוד ככה. למה נהגים צריכים לפחד כשהם יוצאים לעבודה. אני לא מבין את זה. ממש לא בא לי ללכת לעבודה. מכירים את המצב הזה, למה אף אחד לא עושה עם זה משהו?".
בארגון 'כוח לעובדים', המייצג נהגים בתחבורה הציבורית, מתריעים כי הארועים האלה עלולים להחמיר וחייבים לטפל בבעיה ההולכת ומתרחבת: "אנו עדים להחמרה בהיקף האלימות באוטובוסים, באשקלון בפרט ובדרום בכלל" הבהיר איתי כהן, ראש ענף תחבורה ב'כוח לעובדים', "הנהגים הללו שנסעו תחת אש בימי המלחמה, נאלצים להתמודד עם מלחמה מבית. לאור העליה במקרי האלימות, אנו קוראים למשרד התחבורה להתחיל להפעיל את יחידת האבטחה הארצית הפועלת כבר בשבע ערים, גם בערים אלו. ללא טיפול מערכתי, האירועים האלימים ימשכו ואנחנו לא נהסס לנקוט בצעדים אירגוניים כדי למנוע אותם. בטחון הנהגים והנוסעים הוא אצלנו מעל לכל".
התרעות פיקוד העורף