"אני מרחם על השופטים שצריכים לקבל החלטות כאלה", אומר גז. "מצד אחד, זה תיק של ראש ממשלה, וזה לא תיק רגיל. מה שלא יהיה, שוויון או לא שוויון, בכל זאת מדובר בראש ממשלה. המשפט צריך לזוז, לנוע ולהתקדם. מצד שני, יש סיטואציות אישיות וביטחוניות, והשופטים צריכים לרקוד בין שני הדברים האלה".
לדבריו, בית המשפט נדרש לתמרן בין טובת ההליך המשפטי לבין נסיבותיו הייחודיות של הנאשם. "מצד אחד, טובת התיק וטובת המשפט מחייבות שההליך יתקדם. מצד שני, מה עושים כשמדובר בראש ממשלה שיש לו עניינים ביטחוניים ובעיות אישיות? אנחנו לא יכולים להתעלם מהתקופה - תקופת מלחמה, קרבות ומבצעים כמעט יום-יומיים. זו שאלה קשה מאוד לבית המשפט".
גז מזכיר כי לאורך המשפט עלו שוב ושוב בקשות לדחיית דיונים או לקיצורם. "כל הזמן ניסו לדחות את המשפט. בהתחלה ניסו לצמצם את מספר הדיונים בשבוע, ובית המשפט לא נתן את זה באופן גורף, אלא אמר שכל מקרה ייבחן לגופו. אבל בפועל, עד היום, כמעט לא היה משפט אחד שלא נדחה או התקצר".
לדבריו, אין בכוונתו לקבוע מה מניע את בקשות הדחייה, אך התחושה הציבורית ברורה. "אני לא יכול להיכנס למניע לדחייה. אני יודע דבר אחד קטן: ראש הממשלה לא מתלהב להגיע לבית המשפט. יכול להיות שהסיבות אמיתיות - מצבו הרפואי, המצב הביטחוני, כל הדברים האלה. מצד שני, צריך לזכור שכשהמשפט התחיל, הוא אמר שהמשפט לא ימנע ממנו לכהן ושהוא יגיע לכל ישיבה. רק שאז לא הייתה מלחמה, ולא היו אותן נסיבות רפואיות וביטחוניות".
"כל אדם שרואה את הדחיות האלה מבין שמשהו לא רגיל קורה"
גז מוסיף כי מבחינת הציבור, הריבוי החריג של הדחיות יוצר תחושה בעייתית. "כל אדם שרואה את הדחיות האלה מבין שמשהו לא רגיל קורה. אני חושב שעוד לא היה שבוע אחד שבו המשפט התקיים כסדרו. או שהוא נדחה, או שהוא התקצר. בהתחלה זה היה סביב ימי דיונים, ועכשיו גם השעות מתקצרות. כמעט לא הייתה ישיבה שהתנהלה עד הסוף".
לדעתו, ייתכן שבית המשפט היה צריך להציב גבולות ברורים כבר בתחילת הדרך. "יכול להיות שבית המשפט היה צריך לומר מההתחלה: אין דחיות בתיק הזה. במשפטים כאלה, במגה-משפטים, השופטים צריכים לקבוע מראש שאין דחיות. אם עד מסוים לא יכול להגיע - מביאים עד אחר".
ומה כאשר מדובר בעדותו של הנאשם המרכזי, ראש הממשלה? גז משיב כי גם כאן היה אפשר לנהל את ההליך אחרת. "גם אם מדובר בראש הממשלה, אפשר היה להעיד עדים אחרים. למשל, את הנאשמים האחרים או עדי הגנה נוספים. לא חייבים לחכות דווקא לראש הממשלה. המשפט לא צריך להתנהל לפי סדר של תיק 4000 או תיק 2000, אלא לפי זמינות העדים. העובדה שחילקו את התיק כך, בעיניי, לא הייתה חכמה במקרה הזה".
לדבריו, אחד הכשלים המרכזיים בניהול ההליך היה ההיצמדות לעדות נתניהו לאורך זמן רב מדי. "אנחנו מדצמבר, והיום אנחנו כבר בחודש מאי. לדעתי, שנה וחמישה חודשים אנחנו נמצאים רק בעדות הנאשם. אני לא מכיר משפט כזה. זה משפט ארוך, זה מגה-משפט, אבל אני לא מכיר מצב שבו שנה וחצי מתנהלים סביב עדות של נאשם אחד".
"בית משפט צריך לדעת לנהל מגה-משפט כזה אחרת"
גז תוהה מתי המשפט יוכל להסתיים בפועל. "זו השאלה הגדולה: מתי התיק הזה ייגמר, אם הוא ייגמר. לשופטת יש עוד כשנתיים. נכון שלא נשארו לנתניהו עוד הרבה דיונים, אולי ארבעה או חמישה, אבל בעוד חודשיים יש פגרה, ויש גם נאשמים נוספים ועדי הגנה רבים מאוד. אני לא בטוח שהמשפט הזה ייגמר בזמן".
לדבריו, גם השופטים צריכים להביא את לוח הזמנים הזה בחשבון. "זה צריך להיות מול העיניים של בית המשפט. מדובר במשפט ארוך מאוד, וכנראה שאף אחד לא חלם בתחילתו שהוא יימשך כל כך הרבה זמן. אם היו תופסים את המושכות של המשפט מההתחלה, ייתכן שלא היינו מגיעים למקום הזה".
בסיכומו של דבר, גז אינו מבטל את הקושי האמיתי של ניהול משפט פלילי נגד ראש ממשלה מכהן, בוודאי בתקופת מלחמה. אך לדבריו, דווקא בשל מורכבותו של התיק, נדרש היה ניהול קשוח וברור יותר של ההליך כבר מראשיתו. "בית משפט צריך לדעת לנהל מגה-משפט כזה אחרת", הוא אומר. "אחרת, בסוף כולם נשארים עם אותה שאלה: מתי זה ייגמר".
התרעות פיקוד העורף