אלא שהרבה לפני פרשת בוכריס הפכה הבדיקה הזאת לבת בית בישראל, כשלא מעט בכירים שנחשדו בשנים האחרונות בעברות פליליות בחרו לעבור אותה. אך עד כמה מהימנה היא בדיקת הפוליגרף? מה עומד מאחורי ההתנגדויות החריפות אליה? ומדוע בעוד מדינות אחרות אימצו אותה כבר מזמן, במערכת המשפט הישראלית היא עדיין נחשבת לא קבילה?
בדיקת הפוליגרף נערכת בקרב עובדי כוחות הביטחון במהלך שירותם; במקרה של חשד להדלפה וביצוע הדלפה במקומות עבודה; בחלק מהמשפטים הפליליים; ולפני קבלה לעבודה במקומות מסוימים. הצעות חוק שניסו בעבר לאסור פוליגרף ביחסי העבודה לא אושרו.
עסקי הפוליגרף בארץ משגשגים למדי. בסך הכל, ישנם כ־150 בודקים בישראל, כמחציתם פרטיים. באיגוד בודקי הפוליגרף 81 חברים, כ־30 מהם ממלכתיים ועובדים במשטרת ישראל ובמערכת הביטחון. 50 מהם פרטיים וכולם עברו הכשרות מתאימות. המחירים לבדיקה נעים בין 300 ל־2,000 שקלים. מספר הבדיקות המותר ביום לחברי האיגוד מוגבל לארבע.
אלא שאף שמדובר בכלי נפוץ, החוק הישראלי אינו מכיר בתוצאות הבדיקה. על פי פרק י”ז בדיני הראיות, “תוצאות הבדיקה בפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף – פסולות כראיה במישור הפלילי. כמו כן, אסור להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף”.
לדברי ד”ר דורון מנשה, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומומחה לדיני ראיות, ההלכה המושרשת היא שבדיקת הפוליגרף איננה ראיה קבילה בהליכים פליליים כשמדובר בשימוש בו לצורכי קביעת אשמתו או חפותו של אדם. עם זאת, יש מקרים שבהם בחקירה הפלילית בכל זאת ייעשה שימוש בבדיקת הפוליגרף. “בשנת 1970 נדונה הסוגיה בדוח הוועדה לעניין פוליגרף בראשות השופט יצחק כהן וועדת כהן”, אמר ד"ר מנשה. “הוועדה מציינת כי לפי מחקרים שנערכו, רמת הדיוק של בדיקת הפוליגרף מצדיקה כי בשלבי החקירה בחקירה הפלילית יתאפשר שימוש בבדיקת הפוליגרף. בנוסף, בהליכי מעצר לצורך חקירה, נקבע על ידי בתי המשפט כי ניתן להסתמך על ראיות בלתי קבילות, ובכללן תוצאות של בדיקות הפוליגרף”.
בשנים האחרונות חלה התפתחות בהתייחסות לבדיקת הפוליגרף גם בהליכי מעצר עד תום ההליכים. "השופט אליקים רובינשטיין קבע כי ניתן לאפשר לנאשם הנתון בהליכי מעצר עד תום ההליכים לעבור בדיקת פוליגרף על חשבונו", מסביר ד"ר מנשה. "השופטת עדנה ארבל קבעה כי ראיות מבדיקת הפוליגרף שנערכה במהלך מעצר עד תום ההליכים יכולות לשמש חיזוק לטענות שנטענות על ידי ההגנה; השופט נעם סולברג הורה לשחרר נאשם ממעצר עד תום ההליכים, כשבין היתר הוא מתבסס על בדיקת הפוליגרף שנערכה לו, והוסיף וקבע שיש נסיבות המצדיקות שימוש בעובדה שהנאשם נמצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף במניין השיקולים להכרעה. הרציונל שהנחה את הלכת כהן הוא ההגנה על הנאשם בהליך הפלילי. למעשה, ההלכה שהושרשה בדבר אי קבילות תוצאות בדיקות הפוליגרף בהליכים פליליים הוחלה גם על הליכים שבהם הראיה עשויה דווקא לסייע באופן מובהק לנאשם".
הקרימינולוג פרופ’ ארנון אדלשטיין מהמכללה האקדמית ע”ש קיי בבאר שבע משוכנע שלא סתם נקבע בחוק שהפוליגרף אינו ראיה קבילה בבית המשפט. “הוא לכל היותר ראיה מסייעת, וגם את זה יש שופטים שאינם מכבדים, ובצדק”, הוא אומר. “הפוליגרף, שמתיימר על בסיס סימנים פיזיולוגיים לזהות אמת ושקר, לא הוכיח את עצמו מעולם. באופן גורף, הפוליגרף נחשב לכלי לא אמין ולא אובייקטיבי”.
בנוסף, פרופ' אדלשטיין טוען שבדיקת הפוליגרף או השאלות שנבדקות יכולות לעורר בנבדק זיכרונות או דברים מודחקים שאפילו הוא אינו מודע להם. “ניקח מישהו שבעברו כילד שובב שבר חלון ואף פעם לא הודה בזה”, הוא מדגים. “נניח שאחרי שנים הוא חשוד בפריצה ושואלים אותו בבדיקה אם אי פעם ניפץ חלון. באותו רגע, ובאופן לא מודע, אותו זיכרון מודחק עלול להתעורר והנבדק יגיב כאילו הוא משקר. יש עוד בעיה: החוקר לא תמיד אובייקטיבי ועלול לפרש את התוצאות בצורה סובייקטיבית. בארצות הברית, למשל, הייתה חברה עם ארבעה עובדים. היא רצתה לערוך ניסוי כדי לבדוק עד כמה הפוליגרף אמין. העובדים ידעו שהולך להיות ניסוי. הם הזמינו ארבע חברות פוליגרף שונות וסיפרו להן שאחד העובדים גנב ציוד או כסף. בכל פעם החברה אמרה לחברות הבודקות שהיא חושדת בעובד אחר. נמצא שבארבע הפעמים העובד שהחברה חשדה בו נמצא דובר שקר. תא”ל בוכריס, גיבור ישראל, נפצע קשה וחזר לצבא. הוא סמל בעיני החייל שחוקר אותו במצ”ח. האם החוקר יכול להגיד שהוא אובייקטיבי בבדיקה?”.
אז למה זה טוב בכלל, אם הפוליגרף אינו קביל? ד”ר נחשון שוחט, שותף במשרד עו”ד יאיר גולן, מומחה למשפט פלילי ודיני ראיות, מסביר כי פוליגרף אינו קביל כראיה במשפט פלילי לא מחמת היעדר ערך הוכחתי, אלא בגלל הסף הבטיחותי הגבוה המתחייב במשפט הפלילי. “רמת האמינות של בדיקות פוליגרף שנויה במחלוקת מחקרית”, הוא אומר. “יותר מכך, גם התוקף של מרבית המחקרים שנעשו בתחום, בתמיכה לאמינותן של שיטות הבדיקה, נתון לביקורת. הסיבה העיקרית לשלילת השימוש בפוליגרף כראיה במשפט אינה שדרגת האמינות חסרת משמעות, אלא כי היא פשוט איננה גבוהה מספיק”.
לדברי ד"ר שוחט, לעתים ימליץ סנגור לחשוד לעבור בדיקת פוליגרף מתוך הנחה שהיא תסייע לו. “ההמלצה תינתן בכל מקרה לגופו ותתבסס בדרך כלל, מעבר לרושם מגרסת החשוד, גם על הערכה של הסנגור ביחס למגמה המסתמנת בחקירה: האם מדובר במקרה גבולי שבו ישנה התלבטות אמיתית, ואז הבדיקה עשויה לקדם את סיכויי החשוד; או שבדיקת הפוליגרף עלולה לשמש אמצעי לחץ על החשוד”, אומר ד"ר שוחט. “בימינו נוסף חשש משמעותי להדלפת התוצאה לצורך יצירת לחץ ציבורי והשפעה פסולה על ההליך. למרות כלל אי הקבילות, הסיכון לחשוד ולפגיעה בהגינות ההליך הוא מוחשי. חשוב לזכור שבדיקת פוליגרף אינה מספקת ודאות, אלא אינדיקציה. כך כשהיא מתבצעת כראוי, וכך ביתר שאת כשהיא מתבצעת באופן שאינו ראוי, ואז היא מאפשרת סילוף”.
יש שתי שיטות עיקריות של בדיקת פוליגרף: שיטת שאלות הביקורת היא השיטה המוכרת ביותר בקרב האוכלוסייה. “שיטה זו מתבססת על הרציונל שבעת סיטואציה של ריגוש סובייקטיבי, כלומר שינויים או חוויות פסיכולוגיים, תהיה תגובה פיזיולוגית בשאר חלקי הגוף”, אומר ד"ר מנשה.
השיטה השנייה קרויה “מבחן הפח”ם”, משום שהבדיקה אינה מתבססת על תוכן מילולי בלבד, אלא גם על מוצגים פיזיים המוצגים בפני הנחקר, במטרה לגלות נוכחות של “ידע מסגיר”.
הקרימינולוג ד”ר טוביה אמסל, יו”ר איגוד בודקי הפוליגרף בישראל, מודע למסכת הדה־לגיטימציה שעובר הפוליגרף בין בדיקה לבדיקה, אבל שומר על אופטימיות ומזכיר כי בעולם יש הרבה מאוד מקומות שבהם הבדיקה קבילה במשפט פלילי. הבולטת בהם היא יפן, שבה ממצאי בדיקת פוליגרף משמשים כראיה בודדת להכרעה במשפט פלילי. בתי משפט פדרליים בארצות הברית משתמשים בבדיקת הפוליגרף כראיה קבילה במשפט פלילי, וכך גם במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, בבלגיה ועוד.
“זו שאלה של זמן עד שגם העולם המשפטי, שהוא מטבעו שמרן, יעבור שינוי”, אומר ד"ר אמסל. “בארצות הברית הוגשו ב־1923 תוצאות פוליגרף לבית המשפט, והוא סירב לקבלן כי הוא אמר שכל כלי מדעי או מדעי לכאורה שטרם הוכחה תקפותו וטרם התקבלה על ידי הקהילה המדעית, אינו יכול להתקבל כראיה. ב־1993 התהפכה הקערה על פיה, ואושרו ממצאים כאלה. זו דוגמה להתנהלותו השקולה והמחושבת של העולם המשפטי”.
התרעות פיקוד העורף