צהרי 16 ביוני 1996. העיתונאים הרבים שצבאו על המסדרון הישן בקומה השביעית של בית הסוכנות היהודית בתל אביב הצליחו להפתיע את עו"ד ענבל רובינשטיין. היא הקשיבה לתקתוק המצלמות המהיר, מצמצה בעיניה לנוכח הפלאשים החזקים ופילסה את דרכה בין המיקרופונים השלופים כאשר הגאווה ממלאת את חזה. היא הייתה בטוחה כי היום שבו נחנכה הסנגוריה הציבורית בישראל הוא שמושך כל כך הרבה תשומת לב.
אלא שעו"ד רובינשטיין התבדתה. התקשורת לא התרכזה באבן הדרך החשובה במשפט הפלילי ולא התייחסה לסרט הוורוד שהיה תלוי בחגיגיות על דלת הכניסה. תשומת לב הכתבים הופנתה לשר המשפטים לשעבר, פרופ' דוד ליבאי, שזה היה יומו האחרון בתפקידו, בעקבות פירוקה של הממשלה ה–26 וכניסתו של בנימין נתניהו לכהונתו הראשונה כעומד בראשה.
לאחר שההמולה שככה, התיישבו רובינשטיין - שהחלה באותו יום את תפקידה כסנגורית מחוזית בתל אביב, ופרופ' קנת מן, הרוח מאחורי הפרויקט ומי ששימש כסנגור הארצי הראשון - והתקשרו בעצמם לעשרות עורכי דין בבקשה שיתחילו לייצג נאשמים מטעמם.
רק דבר אחד מעיב לאחרונה על החגיגות. הדרישה למנות לשירות בתי הסוהר מנגנון ביקורת פנימי, שייתר את הבדיקות שנעשות על ידי הסנגוריה. אם אכן יחליט השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, לוותר על שירותיו של הגוף, זו תהיה הפעם הראשונה מאז הקמתה שבה יילקח מהסנגוריה אחד התחומים החשובים והמאפיינים אותה.
"פגיעה בביקורת שנעשית על ידינו במתקני הכליאה, פירושה פגיעה בזכויות אסירים", מבהיר הסנגור הארצי הנוכחי, ד"ר עו"ד יואב ספיר, במפגש ראשון מסוגו בין שלושת ראשי הסנגוריה לדורותיהם. "רכשנו מומחיות לאורך 20 שנה ואנו מכירים את האגפים הבעייתיים ומודעים גם לשיפורים. אולי ההתמקצעות שלנו היא שהביאה גורמים מסוימים בשב"ס להחליט כי הביקורת שלנו מעצבנת. אין כל מניעה לצרף אלינו גורמים נוספים, כמו קרימינולוגים או עובדים סוציאליים, אולם להוציא אותנו לחלוטין מהתמונה יהיה טעות. הציבור ובתי המשפט מסתמכים על הדוחות שלנו".
פרופ' מן, שיזם את הליך הביקורת על שב"ס, שומר על אופטימיות. "אני זוכר כיצד נאמר לי לא לפתח ציפיות גדולות מדי, כי אין סיכוי שסנגוריה בישראל תשתווה לארגון בארצות הברית", הוא מחייך. "אני יכול לומר היום בוודאות שאנחנו אפילו טובים יותר מהאמריקאים. הסנגוריה עומדת במשימה בלי להיכנע ללחצים. לכן אני אופטימי גם לגבי המהמורה הזו".
הסנגוריה הציבורית הינה יחידה במשרד המשפטים המייצגת מחוסרי אמצעים בכל שלב של ההליך הפלילי. אנשיה עוסקים במתן ייעוץ לחשודים ובייצוגם במהלך החקירה המשטרתית, באולמות העצורים, בשלב הגשת כתבי האישום, בערעורים השונים, בבקשות למשפט חוזר, בעתירות לבג"ץ ובוועדות השחרורים. השירות ניתן ללא תמורה, ושכר טרחתם של עורכי הדין משולם על ידי קופת המדינה.
קשה לעכל כיום כיצד התנהלה בעבר המערכת המשפטית, כאשר כ–80% מהעצורים היו ללא עורך דין ו–50% מהנאשמים עמדו בפני שופט ותובע ללא סנגור מטעמם. רק במקרים שבהם הוגש כתב אישום בעבירות חמורות מינה בית המשפט סנגור מטעם המדינה, אולם איכות ייצוג הנאשמים הייתה לרוב ירודה ונעשתה ללא פיקוח.
מאחורי חזון הסנגוריה הציבורית עמד פרופ' מן, ממייסדי הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב. "מי שנחשף לבתי המשפט בשנות ה–70 וה–80 לא יכול היה להתעלם מנאשמים שעמדו מול שופטים ולא ידעו איך להתבטא", הוא מספר. "הם לא היו בקיאים בחוקים, ודאי לא ידעו על זכותם לעיין בחומרי חקירה. זו הייתה פגיעה חמורה בכבודם ובחירותם של האנשים, והם נשלחו למעצר בלי לדעת שאפשר להציג אלטרנטיבות, כמו ערבויות או מעצר בית. תופעה מזעזעת זו הובילה לפרויקט הניסיוני של הקליניקות וראיתי בו פיילוט להקמה עתידית של סנגוריה ציבורית".
אחד האנשים הראשונים שגויסו על ידי פרופ' מן הייתה עו"ד רובינשטיין, שהחלה את תפקידה כסנגורית מחוז תל אביב ולאחר מכן החליפה אותו כסנגורית הארצית השנייה. היא ומן קיבלו את ד"ר ספיר לעבודה עם סיום התמחותו אצל שופט העליון, מישאל חשין. "לעולם לא אשכח כיצד אחד מהסנגורים הממונים הופיע מול חשין בצורה נוראית", ספיר נזכר. "הוא לא שלט בעובדות בתיק ולא ידע אפילו שאחד החוקים שונה. זו הייתה סצינה מזוויעה. כשהדיון נגמר ועלינו ללשכה, חשין הסתובב אלי ואמר לי משפט שלא אשכח: 'ראית מה זה סנגור ממונה?'. התדמית שלהם הייתה נוראית. אחד האתגרים שעמדו בפני הסנגוריה עם הקמתה היה לתת ייצוג לכל מי שאינו יכול לשלם עבור סנגור פרטי וגם להעניק שירות איכותי".
תחילת עבודתה של הסנגוריה הציבורית הייתה מרובת אתגרים ומאבקים. הצוות המצומצם עשה מאמצים עילאיים כדי לעמוד בפרץ הדרישות לייצוג ובפניות שהגיעו מבית המשפט. אלא שלא כולם קיבלו את התהוותה של הסנגוריה בברכה. בתי המשפט לנוער עמדו בראש המתנגדים וטענו כי טובת הקטין ושיקומו עומדים גם כך מול עיניהם, ולפיכך הסנגור מיותר באולם הדיונים שלהם. גם פקידי משרד המשפטים היו ספקנים ומסויגים, ועל חוזה העבודה של רובינשטיין נכתב באותיות מאירות עיניים "משימה חולפת". פרופ' מן חשש כי התדמית השלילית של הסנגורים הממונים תדבק בסנגוריה הציבורית: "הצגנו את עצמנו כגוף איכותי והודענו שלא כל עורך דין יוכל להתקבל. זה עורר כעס כלפינו, אבל היינו עקשנים. ידעתי שהבסיס שייבנה בהתחלה הוא זה שילווה אותנו גם בהמשך".
הראיון המשותף של שלושת הסנגורים הראשיים משחרר מהם מעט רוח שטות שאינה אופיינית. הם משחזרים חוויות, מספרים בדיחות פנימיות, מזכירים אחד לשני נשכחות. פרופ' מן, מומחה לזכויות אדם, היה הסנגור הציבורי הראשון, עד 2003, וכיום הוא שותף במשרד פרטי עם פרופ' דוד ליבאי. עו"ד רובינשטיין, מומחית לפלילים חדת לשון, כיהנה בתפקידה עד 2012, וכעת הינה מרצה למשפטים ובעלת משרד פרטי. את משרת ראש הסנגוריה תופס כיום ד"ר ספיר, בעל תואר מאוניברסיטת הרווארד המתמחה בפשעים נגד האנושות.
"קנת לא יאמר את זה, אבל סנגורים בעלי שם הגיעו לכאן בהתחלה בזכותו", מחייך ספיר. "הם זיהו שמדובר ברגע היסטורי וידעו שהוא איש חזון. עם האנשים האלה הסנגוריה הביאה לשינוי חברתי". רובינשטיין: "כמה חודשים לאחר פתיחת הסנגוריה, התקשר אלינו אסיר ואמר שהוא מבקש להחליף את הסנגור הממונה בסנגור ציבורי. קנת זרח מנחת רק כי האסיר ידע להבחין בין המושגים". מן מבליע חיוך: "המטרה שלי הייתה מההתחלה לייצג את האינטרסים של כלל הנזקקים בערכאה הפלילית, כולל של האסירים".
אחד הנושאים המזוהים עם הסנגוריה הוא דוחות הכליאה המתפרסמים מדי שנה ומציגים בפני הציבור את התנאים השוררים בבתי הסוהר בישראל. המסקנות, ברובן המכריע, אינן מחמיאות. "הדוחות שלנו מאפשרים לשב"ס להשיג משאבים לשיפור המצב והם צריכים להיות אסירי תודה", מכריזה רובינשטיין. "הסנגוריה עושה להם שירות ומצביעה על הבעיות. לפני כמה שנים נעשתה ביקורת בבית הכלא לקטינים 'אופק', ומצאנו נערים שוכבים אזוקים למיטות במשך ימים עד שנאלצו לעשות את צרכיהם עליהן. בזכותנו הוחלפה כל ההנהלה, והמפקדים החדשים אימצו גישה אחרת. הצלחות דומות היו לסנגוריה גם במעונות של משרד הרווחה שבהם התגלתה התעללות בקטינים".
הביקורת על שב"ס נשמעת כמו משב רוח קליל כאשר נשאלים שלושת הסנגורים הראשיים על עבודת המשטרה. עיקר קצפם יוצא על מספר המעצרים המאמיר, לטענתם, מדי שנה.
"בעשור האחרון הייתה עלייה של 50% במספר המעצרים, והדבר משפיע על העומס שמוטל על בתי המשפט", מציין ספיר. "כתוצאה מכך חל גידול גם בבקשות למעצרים עד תום ההליכים בעבירות קלות יחסית. מעצר כזה פוגע ביכולת של הנאשם להתגונן ומהווה תמריץ לעסקאות טיעון. התופעה בלטה בתקופת כהונתו של יוחנן דנינו כמפכ"ל. הוא ייסד תוכנית הנקראת 'מפנה', שבחנה את תפקוד תחנות המשטרה לפי מספר המעצרים שביצעה. בנוסף התברר שמחלקות התביעות של המשטרה מגישות בקשות למעצר עד תום ההליכים יותר מאשר הפרקליטות. הנושא מתחדד כאשר מול מספר המעצרים הנוסק מ–40 אלף בשנה ל–60 אלף, יש קיטון בהגשת כתבי האישום. רבים מהמעצרים הם סתם. על פי הנתונים שבידינו, רק 30% מהמעצרים בישראל מבשילים לכדי כתב אישום".
בין השינויים שבהם גאים ראשי הסנגוריה ישנה זכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דין עוד בטרם החלה החקירה. "לפני קום הסנגוריה הציבורית, רק אחד מתוך 50 חשודים ידע לנצל את הפריבילגיה הזו, ולפני חמש שנים עמד שיעורם על 10%", מבהיר ספיר. "המשטרה פשוט לא טרחה להסביר לחשודים את זכויותיהם. עד לפני שנתיים נהגה המשטרה לפנות לסנגוריה לאחר חצות בבקשת ייצוג לחשוד, מתוך ידיעה שזה מעבר לשעות העבודה. כשהבנו שזו שיטת הפעולה של החוקרים, הרחבנו את העבודה ל–24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. עכשיו יש לנו מענה לכל עצור, בכל שעה, בכל שפה ובכל הארץ. זה אומנם לא נעים לקום בשלוש בבוקר בקור הירושלמי, אבל הסנגורים מרגישים שהם חלק מהשינוי ושהעבודה שלהם משפיעה על תהליכים חברתיים".
מאז הקמתה נלחמה הסנגוריה גם נגד הרשעתם של מי שלדעתה הם חפים מפשע. במסגרת המאבק היא הגישה עד היום כ–16 בקשות למשפט חוזר. המפורסמת ביותר הסתיימה בזיכויו של עמוס ברנס, שהורשע ב–1976 ברצח החיילת רחל הלר. כך גם סיפורו של דניס אייזן, שהורשע בהריגת בנו בן השלושה חודשים ושוחרר לביתו בעקבות הצלחת הסנגוריה במשפט החוזר. גם המקרה של חאמד זינאתי, שהורשע ברצח, נחשב להישג, לאחר שהוכח כי המדובב שהפעילה המשטרה עודד אותו לשקר לחוקרים. כיום מטפלת הסנגוריה בסאגת עובדיה שלום, היושב בכלא כ–20 שנה על רצח עו"ד שמואל לוינסון, אף על פי שבדיקות הדנ"א קבעו כי בזירה נכח גבר אחר.
עולם המשפט הפלילי, כך מסכימים מן, רובינשטיין וספיר, השתנה לחלוטין בשני העשורים האחרונים, בעיקר בשל קיומה של הסנגוריה הציבורית. בתחילת 2007 נכנס לתוקפו החוק המאפשר לכל נאשם לקבל ייצוג של סנגור ציבורי - בתנאי שהפרקליטות מתכוונת לדרוש עבורו עונש מאסר בפועל. ההגנה שלה יזכה הנאשם תהיה על חשבון המדינה, בין שהוא עני מרוד ובין שהוא משתכשך במיליונים. אלא שההנחה כי עשירים תמיד יממנו מכיסם עורך דין פרטי מתערערת מעט לאור ההתמקצעות של הסנגוריה הציבורית והביקוש לה. אם היו אנשים כאלה, כך טוען ספיר, הרי שמדובר בבודדים. פעם אחת עתרה הסנגוריה לבג"ץ בבקשה נדירה להשתחרר מייצוג של נאשם בעבירות מרמה משום שמצבו הכלכלי היה יציב.
רובינשטיין: "צריך לזכור כי גם עשירים יורדים מנכסיהם ורכושם מחולט לאחר הגשת כתב האישום".
אפשר להזדהות עם הקורבנות ומשפחותיהם הרוצים לראות את הפוגע מרצה את עונשו עד תום.
אז השינוי יגיע בשל שיקולים כלכליים ולא חברתיים?
אתם מעריכים כי בבתי הסוהר בישראל יושבים חפים מפשע?
התרעות פיקוד העורף