שלושת השופטים, סלים ג'ובראן, ניל הנדל ואורי שוהם, עמדו על כך שההסכם נושא אופי של הסכם פשרה, אשר מעצם טיבו מחייב ויתורים על דרישות מסוימות שהמדינה העמידה קודם לכן. בהתאם לאמור, בית המשפט קבע שהמדינה הייתה מוסמכת לשלם במסגרת הסכם הפיוס, לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות, פיצויים למשפחות ההרוגים במשט הטורקי משנת 2010. בעניין זה, הובהר כי ההחלטה להעדיף את שיקום היחסים עם טורקיה, על פני העמדה העקרונית המתנגדת לתשלום פיצויים למשפחות ההרוגים, היא החלטה המצויה במובהק בגדר סמכותה של המדינה לנהל את ענייניה המדיניים.
השופטים דחו את הטענות כי ההסכם הוא בלתי סביר באופן קיצוני משום שהוא נעדר התייחסות מפורשת לארגון חמאס ולפעילותו משטח טורקיה. בית המשפט הטעים כי יש לבחון את ההסכם כפשרה, הכוללת הישגים וויתורים – ומצא כי האיזון שנערך בגדר ההסכם בין האינטרסים השונים של המדינה מצוי בלב שיקול דעתה של הרשות המבצעת ואינו מקים עילה להתערבותו של בית המשפט.
את העתירות הגישו בני משפחות של נרצחים בגל הטרור האחרון, לוחם שייטת 13 שבמילואים ופעילי ימין בהם מיכאל בן ארי ובנצי גופשטיין.
התרעות פיקוד העורף