איני בנוי להתעסק בכמויות דם שזלגו מפי טבעת של תינוק, ובטח שלא בגודל איבר המין של הנאשם, מה גם שבית משפט מחוזי אמר את דברו כעבור זמן מה שפטל שלח הזמנה למסיבת עיתונאים בבית סוקולוב.
התייצבנו שם כ־20 עיתונאים, מנומסים לכאורה אך מסויגים עד כדי גועל. שפטל, בדרכו, מנה ברהיטות עשרות סימני שאלה ממוקדים על החקירה הרשלנית של מרחב ירקון, ההתמסרות של פרקליטות מחוז תל אביב וההרשעה של השופטים מבית המשפט המחוזי: התעלמותם ממחדל סרטוני האבטחה בחדר הכושר (נעלם רק קטע הסרט המתעד את עזיבת השכנים); בפי הטבעת של התינוק ובטיטולים לא נמצא זכר לדנ"א של חדאד; העצמת המשקל לכתם הדם המיקרוסקופי של התינוק שנמצא בתחתוניו של חדאד; האמונה העיוורת של השופטים בפתולוג הלאומי לשעבר ד"ר היס, במקביל לביטול על הסף של חוות דעת הפתולוג הפרטי דאז ד"ר חן קוגל, שבינתיים תפס את מקומו של היס מעורר המחלוקת.
יום אחד התקשר אסיר עולם שהיה פעם מלך העולם התחתון בחיפה עיר נעוריי, הוא ביקש ממני להקשיב לניסים חדאד: "שמע, הבתי סוהר היום מלאים בפדופילים מגעילים שאנחנו לא סובלים, אבל זה איש מיוחד, תקשיב לו, הוא עוזר כאן לכולם, תורם לבית הכנסת, עם כל הניסיון שלי אני אומר לך, הבנאדם חף מפשע".
כך היה. למדתי את הכרעת הדין של המחוזי על בוריה, וכמעט בעל פה את הנקודות של שפטל. הכרתי מקרוב את החוקר הפרטי אושרי מסס, שנסע עד רוסיה כדי לחשוף את התעודות הבעייתיות של ד"ר קונסטנטין זייצב, השוליה של פרופ' יהודה היס, כפי שנחשף אז בתחקיר "עובדה". נחרדתי מהדבקות העיוורת של בית המשפט בקומבינה של הפרקליטות עם פרופ' היס. יותר מכל השתכנעתי בחובתי המקצועית לכתוב את התחקיר שפרסמתי כאשר האזנתי לד"ר חן קוגל בכנס לשכת עורכי הדין באילת, שבו הוא שם את כל כבודו המקצועי על טענה אחת פשוטה: לא בוצעה בכלל עבירת מין בתינוק הזה.
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב-POSTA.CO.IL
התרעות פיקוד העורף