יום ראשון לפני כחודש, מליאת בית המשפט העליון, דיון בהרכב מורחב של שבעה שופטים. נושא הדיון: גובה דמי המזונות. הרכב השופטים: שישה גברים ואישה אחת. הסיבה פרוזאית למדי - אין בנמצא מספיק שופטות כדי שיישבו בהרכבים מורחבים. ברוכים הבאים למציאות המגדרית של בית המשפט העליון, שבה מתקיים יחס של שופטת אחת לכל שלושה-ארבעה שופטים.
סבב המינויים הנוכחי לבית המשפט העליון מאפשר לראשונה להוביל שינוי מהותי בהרכבו. מתוך 27 מועמדים, שבע הן נשים. אומנם מדובר רק ב-25%, אך זהו מספר המועמדות הגבוה ביותר עד כה. הטיעון השחוק הגורס כי אין בנמצא מועמדות מתאימות, אם כן, אינו מחזיק מים. אולם אם בסבב הנוכחי ימונו שלושה גברים ואישה אחת, הרי שאחוז הנשים המביך (15) של שופטות בבית המשפט העליון, המאפיין את ההיסטוריה השיפוטית של ישראל, יישאר על כנו.
במשך שלושת העשורים הראשונים של המדינה בית המשפט העליון היה מוסד גברי לחלוטין. הייתה זו השופטת מרים בן פורת שבשנת 1977 פרצה את תקרת הזכוכית. אלא שהדרך לשוויון עדיין ארוכה. עד כה כיהנו בבית המשפט העליון 64 שופטים, מתוכם רק עשר נשים. בשנת 2006 נרשם שיא במספר הנשים הממונות בבית המשפט העליון, חמש, אולם מאז מספר הנשים הצטמצם לארבע.
"ב-2013 קידמתי וחתמתי על חוק הקובע רף של מינימום ארבע נשים בתוך הרכב הוועדה למינוי שופטים. החוק הזה (שהיה יוזמה של חברות הכנסת זהבה גלאון ועליזה לביא - ר"ע) נועד, בין השאר, לכך שהנשים בוועדה תדאגנה לייצוג הולם לנשים בבחירת השופטים. שהייצוג הנשי ייתן את ביטויו במינויים".
"על פי מה שפורסם עד כה עושה רושם שהסוגיה המגדרית אינה על סדר יומה של הוועדה וכל הנושא עלול להיזנח. אין לצערנו שופטת ערבייה, אז את כס השיפוט של הנציג הערבי יתפוס גבר. על שני כיסאות נוספים התחרות כעת נוגעת לזהותם האידיאולוגית של מספר גברים. יש חשש שהפן המגדרי נשכח".
"האירוניה היא שהמספר היה זהה להיום. כלומר, ארבע. אם לא ימונו בסבב הנוכחי לפחות שתי נשים, מצב זה יישאר איתנו לעשור הקרוב. לשרת המשפטים ולנשיאה נאור יש כעת הזדמנות פז להוביל שינוי דרמטי ולהציג את הנשים כמועמדות מטעמן. חשוב שחברי הוועדה לפני הצבעתם יתבוננו בארבעת המועמדים שייבחרו מתוך מכלול של 15".
"ראשית, יש לזה אפקט של כדור שלג. ייצוג של נשים בעליון ישליך על ייצוגן גם בתפקידי מפתח אחרים. שנית, העניין הוא גם מהותי. ישנם מחקרים שמראים בפירוש כי במשפטי אונס למשל קיימות בפסיקותיו של בית המשפט העליון הטיות נגד נשים ודעות קדומות כלפיהן. הפרספקטיבה הנשית חשובה כדי למגר הטיות אלו".
"נכון. יש נשים שמאמצות עיוורון מגדרי. אבל אם נשים לא תהיינה בודדות בפסגה, הן לא יצטרכו לחקות את הגברים כדי להשתלב אלא יוכלו ליצור עמדת כוח נשית".
המציאות המגדרית בבית המשפט העליון עומדת בסתירה מוחלטת לנעשה בשדה המשפטי הרחב. על פי דוח משרד המשפטים האחרון, 67% מכלל המועסקים במשרד הן נשים. נשים גם ממלאות למעלה מ-60% מהתפקידים הבכירים בו. אחוז השופטות בבתי המשפט המחוזיים ובבתי משפט השלום שווה לאחוז הנשים באוכלוסייה.
רויטל סויד, ששימשה עורכת דין בתחום הפלילי במשך 23 שנים, חתומה אף היא על מכתב חברות הכנסת. "אם יש מערכת שוויונית לחלוטין זו מערכת המשפט. למערכת הפוליטית יש בהחלט מה ללמוד ממנה. דווקא משום כך לא ייתכן שדווקא בקרב שופטי העליון יהיה תת-ייצוג".
"הבקשה שלנו אינה אומרת 'תקדמו נשים גם אם הן מוכשרות פחות'. מערכת המשפט הישראלית מייצרת נשים שהן ענקיות משפט בדיוק כמו הגברים. יש בין המועמדים כמה נשים מאוד מוכשרות ומשמעותיות".
ד"ר יופי תירוש, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומומחית לשוויון מגדרי, אינה סבורה שתת־הייצוג של נשים בעליון הוא מקרי. לדעתה, "המנגנונים המעכבים נשים מלהגיע לצמרת המקצוע קיימים גם בתחום המשפט".
"המקצוע אכן מתאפיין בהרבה יותר נשים מאשר בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה, אבל בתוך המקצוע המשפטי יש חיתוכים פנימיים שמקבעים נשים. יש יותר נשים בשירות הציבורי, בסנגוריה, בשיפוט ובפרקליטות. שם לא הכסף. ושם השעות יותר נוחות. קיימות תקרות זכוכית פנימיות".
"במשרדים הפרטיים, בפירוק חברות או בקניין רוחני יש יותר גברים. בדיני עבודה ובדיני משפחה יש יותר נשים. סכומים שמגלגלים משרדים בדיני עבודה לא מתקרבים לאלו של המשפט המסחרי. גם הפרסטיז'ה שונה. המשרדים הפרטיים לא ידידותיים לנשים, ובמיוחד לאמהות. אין התאמה לצורכיהן, וקשה להן להגיע לשותפות".
ד"ר תירוש היא אחת מיוזמות העצומה של שדולת הנשים המופצת בימים אלו ומצטרפת לשאר היוזמות הקוראות למנות לעליון לפחות שתי נשים. מספר החתימות על העצומה מתקרב ל-5,000. בין החותמים ניתן למצוא אנשי תיאטרון, אנשי ספרות, משפט ואקדמיה. "קיימת היום בפירוש רגרסיה בממד השוויון בבית המשפט העליון. לא מן הנמנע שעם פרישתה של נאור ניוותר עם שלוש שופטות בלבד".
אם בוחנים את חוקי המדינה ואת ההלכה הפסוקה, רואים שיש הבטחה לחובת ייצוג לנשים במשרות ציבוריות. איך דווקא בעליון הגענו למצב כה חסר איזון?
"נכון הוא שמכוח הפסיקה, התקדימים והעקרונות של המשפט הישראלי ניתן לגזור כיום את החובה לפעול לייצוג הולם גם בבית המשפט העליון, וחברי הוועדה למינוי שופטים חייבים להביא זאת בחשבון, אבל אין חוק מפורש שמחייב איזון מגדרי במוסד זה. בנוסף, אי אפשר לסמוך על התהליך הטבעי של התקדמות רק לפי כישורים, כי הסיכוי של אישה להגיע לצמרת לא שווה לסיכוי של גבר, וזה לא קשור כלל לכישוריה. לכן חייבים באופן יזום לדאוג לתקן את העיוות".
"בגלל העיסוק שלו בסוגיות עקרוניות יש חשיבות אדירה לכך שבית המשפט העליון ייצג את הציבור על כל גווניו. אם הוא נתפס כמבצר של גברים בעלי פרופיל דומה, הרי שזה מקשה על הציבור לכבד אותו, להזדהות איתו ולהעניק לו לגיטימציה. האפקט של נשים בצמרת חשוב, כי רק כאשר הן מגיעות למעלה הן מסוגלות להבין את הכשלים ולפתוח פתח לנשים להתקדם".
תירוש מפנה את תשומת הלב לשתי מערכות משפט בעלות חשיבות ציבורית רחבה - בית הדין הרבני ובית הדין השרעי - שבהם אין כלל שופטות. "בתי הדין הדתיים דנים בנושאים של משמורת ילדים ומזונות ולנשים אין בהם כלל ייצוג. אלו מערכות שעוינות נשים עצמאיות ומיטיבות להזדהות עם אינטרסים של גברים. אפליית הנשים שם זועקת לשמיים".
גורם משפטי בכיר מסר כי כרגע בקרב הנשים המועמדות לעליון ניתן למצוא בעלות עמדות מגוונות. חלקן ליברליות וחלקן שמרניות. מכאן שהדיון סביב השקפות העולם לא צריך להתנהל בנפרד מהדיון המגדרי. גורם אחר מסר כי עולה ריח של הטיה וחוסר ענייניות ביחס לנשים המועמדות בדיוני הוועדה. ביחס לאחת המועמדות נטען כי היא צעירה מדי - טיעון שבדרך כלל אינו מופנה כלפי גברים. ביחס לאחרת נטען כי שורה עליה עננה בשל היותו של בעלה חבר בוועד המנהל של הקרן החדשה.
עורך דין ציון אמיר מייחל לרגע שבו לא נצטרך שריונים. "לצערי, ללא שיטת שריונים נמשיך לראות בית משפט עם גוון אחד. גם היום הפילוח של המועמדים לא ממש משקף את החברה. לא רק שאין מספיק נשים, גם אין מספיק מזרחים".
"אני יכול לזהות מספר נשים ראויות מאוד שלא נופלות מבחינה מקצועית מהגברים ברשימה. למרות זאת, לצערי, אני בספק אם תמונה יותר מאישה אחת. אלא אם כן ייפתחו הלב והשכל הטוב והישר ובהחלטת אד הוק יגדילו את מספר שופטי בית המשפט העליון, אפילו במספר אחד".
נחמה צימרינג מוניץ, שישבה 26 שנה על כס השיפוט, מתוכן 14 שנה בבית המשפט המחוזי בנצרת, מציגה עמדה אחרת. "אני לא מאמינה שאישה, בגלל שהיא אישה, צריכה לקבל פריבילגיה. ראוי למנות יותר אנשים ראויים. אין חשיבות מגדרית בנושא השפיטה. שופט הוא שופט".
פרופ' משה כהן-אליה, נשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, רואה את הדברים אחרת: "השיפוט בהחלט מושפע מהשיוכים השונים של השופטים. בבג"ץ אליס מילר ישבו בהרכב חמישה שופטים: שתי נשים, שופט חילוני ליברלי, שופט חילוני שמרני ושופט דתי - ההכרעה התקבלה ברוב של שלושה והתפצלה בדיוק לפי קווי המתאר השיוכיים: שתי הנשים והשופט החילוני הליברלי תמכו".
בית המשפט העליון, טוען פרופ' כהן-אליה, צריך לתת ביטוי לכל פלגי האוכלוסייה, כי זה מפרה את הדיונים ומאפשר לשפר את ההכרעות השיפוטיות. "אני נגד בית משפט הומוגני. בזמנו חשבתי שזה חבל שרות גביזון לא מונתה. גם כאישה וגם בגלל השקפת עולמה. זירה בלי מחנות אידיאולוגיים זה לא טוב".
"הימים הבאים יכריעו אם אנחנו מתקדמים לכיוונם של בתי משפט עליון בקנדה ובמדינות אירופה, שבהם יש ייצוג נכבד לנשים, או שאנחנו הולכים אחורנית", מסכם פרופ' כהן-אליה.
התרעות פיקוד העורף