הערעור הוגש על ידי רג’ינה ועדית פישביין, באמצעות הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. האחיות גרות באותה דירה בדיור מוגן בתל אביב, שאליה עברו לפני 10 שנים. עוד קודם לכן ולמעשה כל חייהן, הן חולקות את אותו הבית. הן חולקות חשבון בנק, חיי חברה, נסיעות לחו”ל ועוד.
לצד זאת, וכפי שמדגישה פנייתן לבית המשפט, הן אינן מקיימות יחסי אישות. “עם זאת, מידת האהבה, התלות וההסתמכות הכלכלית והרגשית של האחיות זו על זו היא כשל זוג לכל דבר ועניין”, נכתב בפנייה.
כעת הן חוששות, כי עם פטירת אחת מהן, תישאר השנייה, לראשונה בחייה, לבד בעולם, ללא משענת כלכלית ובגיל מבוגר ביותר. לכן פנו לביטוח הלאומי וביקשו שיכיר בהן כידועות בציבור זו של זו, לצורך קבלת גמלת שארים. המוסד דחה את בקשתן.
לטענת האחיות, התכלית מאחורי חוק הביטוח הלאומי וגמלת השארים היא להגן על המבוטחים ממחסור כלכלי העלול להיגרם עקב פטירת בן או בת זוגם. תכלית זו מתקיימת גם בעניינן, בהיותן בנות זוג זו של זו. לטענתן, החלטת הביטוח הלאומי מבוססת על אפליה, והשונות בינן לבין זוגות אחרים נובעת רק מאי־קיום קשר רומנטי.
התרעות פיקוד העורף