עבור שושן וחברותיה, מדובר בסיכוי לבשורה של ממש. "הייתה לי תחושת אופוריה מאוד גדולה שהשגנו את מה שרצינו, אבל אתמול כבר החל הניסיון של עיתונאים דתיים וחרדים להגיד שזה בכלל לא קשור לחרדיות, שזו עתירה חיצונית שאנחנו רכבנו עליה", היא מספרת.
מאחורי העתירה, שהוגשה במרץ 2015 נגד סעיף 6 ("חברות במפלגה") בתקנון המפלגה המונע מאישה להיות חברה בה, עומדת עורכת הדין החילונית תמר בן־פורת, לצד עשרה ארגוני נשים, גם הם חילוניים, ומכון קונקורד המתמחה במשפט בינלאומי. שלשום, בתום הדיון, קבע הרכב בג"ץ בראשות הנשיאה אסתר חיות והשופטים חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן וג'ורג' קרא, כי עד 2 בספטמבר 2018 על מפלגת "אגודת ישראל" להשיב לבית המשפט אם הם מתקנים את תקנון מפלגתם ומאפשרים לנשים להתמודד.
"העתירה לא הייתה מקבלת את הכוח שלה אלמלא נייר העמדה שהגשנו והליווי הצמוד שלנו את העותרות", אומרת שושן, 40, חרדית מפתח תקווה, קולנוענית ויוצרת.
תנועת "נבחרות" החלה את דרכה ב־2012 כתנועת מחאה בשם "לא נבחרות, לא בוחרות" של נשים שרצו לשפר את מצבן ומעמדן בחברה החרדית. כיום "נבחרות" פועלת בתחומי החקיקה והמשפט בדרישה לשנות את המציאות שבה מפלגות משפיעות בכנסת וברשויות המקומיות מוכרזות כמפלגות לגברים בלבד; וגם בהגברת המודעות לזכויותיהן של הנשים החרדיות לייצוג במוקדי קבלת ההחלטות.
"כיום, כשאישה מעזה להשמיע קול ציבורי, היא כמעט באופן מיידי חוטפת בכל מיני צורות", אומרת שושן. "לצד זה, קיים תהליך מאוד מנוגד של נשים חרדיות מאוד עוצמתיות שנמצאות כמעט בכל מקום, ואילו המקום היחיד שלמעשה סגור בפניהן הוא מוקדי קבלת החלטות. כשלאישה חרדית יש רצון או צורך לשנות משהו בסביבה שלה, היא נתקלת בחומה גברית ובעסקנים שלא מאפשרים לקדם כמעט שום דבר".
"כיום הכי מציק לי חוסר הייצוג של נשים בחברה החרדית", אומרת אסתי רידר־אינדורסקי, 45, מנכ"לית משותפת ב"נבחרות" ודוקטורנטית למגדר באוניברסיטת תל אביב, אשר חוקרת את המבנה הפוליטי החרדי ושילוב נשים בתוכו. "מציקה לי העובדה שאין נשים חרדיות בשום מוקד קבלת החלטות, שהן שקופות לגמרי בכל מה שנוגע לייצוג, ושקיים מצב הפוך לגמרי מהמצב של נשים חרדיות בשטח. בשטח הן נמצאות בכל מקום: הן עורכות דין, יש אפילו שופטת חרדית, פרסומאיות חרדיות, ראשת הסגל של נשיא המדינה היא חרדית - אבל יש תקרת זכוכית בכל הקשור לפוליטיקה ואומרים: 'לשם לא'. לפוליטיקה את לא יכולה להיכנס".
"זה מועדון לגברים בלבד", היא ממשיכה, "ואני מאמינה שיש לזה השלכה על כל רוחב הבעיות של הנשים החרדיות: לא רואים את הבעיות הייחודיות להן בנושאי בריאות, תעסוקה והשכלה. בכל הוועדות שעוסקות בנושאים האלה בכנסת, חברי הכנסת החרדים לא טורחים להשתתף, ומאחר שאין חברת כנסת חרדית, אנחנו צריכות טובות מחברות כנסת חילוניות שיעזרו לנו לכנס דיונים בנושא. לכן גם הקמנו את השדולה למען הנשים החרדיות בכנסת. אבל מבחינתי זה להיכנס מהדרך האחורית, ואני רוצה להיכנס מהדלת הקדמית. אנחנו לא מפלגה, אנחנו תנועה להעלאת מודעות, לשינוי חברתי. אנחנו לא מועמדות לכנסת, אבל אני רוצה שתהיה אפשרות לנשים חרדיות שרוצות - ויש כאלה - להיכנס לפוליטיקה. עכשיו סיימנו, למשל, תוכנית בשיתוף פעולה עם ויצו כדי להכשיר עתודה של נשים חרדיות. היו לנו במחזור הראשון 100 פניות ו־27 משתתפות שהחלו וסיימו את התוכנית".
גם רידר־אינדורסקי מודה שאיומים, השמצות ושלילת הלגיטימציה שלה כחרדית הם חלק בלתי נפרד מחייה. "אני מעדיפה להסתכל על מיילים אנונימיים חיוביים שאני מקבלת או על מילה טובה מאישה חרדית שלוחצת לי את היד", היא אומרת. "מה שהכי כואב לי זה שישר אומרים לי שאני לא לגיטימית, לא חרדית, למרות שכן היה לי חשוב לגדל את הבן שלי כבחור ישיבה ולקיים בית חרדי".
"מה שהדהים אותי זה שבתקנון של מפלגה, שזה מסמך משפטי רשמי במדינת ישראל של מפלגה שהיא גוף שחלים עליו עקרונות המשפט הציבורי, לרבות עקרון השוויון המגדרי, כתוב שאישה לא יכולה להיכנס בשערי המפלגה באשר היא אישה", אומרת עו"ד בן־פורת. "וזה לא משום שאין לה כישורים מתאימים או משום שהיא לא חרדית, אלא משום שהיא אישה. הדבר הזה עומד בניגוד לשתי זכויות יסוד שיש לכל אישה וגבר במדינת ישראל: הזכות לשוויון מגדרי, והזכות לבחור ולהיבחר. אני כעותרת, וגם ארגוני הנשים שהצטרפו אלי, מסתכלים על הסוגיה של החברה החרדית בראייה הרבה יותר רחבה".
"ברגע שיש קבוצה באוכלוסייה הישראלית שבוחרת להדיר אישה באשר היא אישה, היא מקבעת את השקפת העולם שמסתכלת על אישה כנחותה יותר", אומרת בן פורת. "אם אנחנו כחברה ישראלית נאפשר זאת בסקטור החרדי, אז מחר יקום סקטור אחר וידיר אישה משום שהיא אישה. הופתעתי מעוצמת הבריונות או הכוחות המופעלים כלפי נשים המנסות להרים את הראש ולהשמיע דעה אחרת. הפתיע אותי עד כמה אגרסיבית מדיניות ההשתקה שהם נוקטים נגד דעות שהן שונות משלהם".
"לנשים חרדיות אין ייצוג, אין להן קול, אף אחד לא באמת שואל את דעתן, יושב איתן, מבין את הצרכים והמצוקות שלהן", אומרת רחלי רושגולד, 32, אחראית תחום חקיקה ב"נבחרות" וממנהלי ארגון "לא תשתוק" הנותן במה לעדויות של נפגעי תקיפה מינית במגזר החרדי. "נשים חרדיות נולדות למציאות הזאת. הן מאוד הורגלו לזה, וחייבים לשנות את זה. אנחנו מקבלות כל הזמן תגובות לא נעימות ואיומים, שהרי כביכול, בנורמה, אישה חרדית זו אישה שלא מרימה את הראש ולא צועקת את אשר על לבה. ברגע שאת קמה ומקימה קול מחאה, ישר מתנגדים לך".
"זה לא פשוט לפעול בחברה שלא מורגלת בכך שנשים הן אקטיביסטיות", ממשיכה רושגולד. "קיבלתי עלבונות כגון 'אמא שלך מתהפכת בקבר ומתביישת בך, את ערימה של גועל', כשבסופו של דבר הרצון היחיד שלי זה לפעול למען הטוב. פוליטיקה משמיה לשרת את הציבור שלך באמונה. לנשים חרדיות אין משרתת ציבור. זה מה שאנחנו רוצות בסך הכל. אני לא מבינה למה מתנגדים בכזאת חריפות ליוזמה ולפעילות שלנו כשבסך הכל הרצון שלנו הוא חסד אמיתי. למה הזירה הזו היא מועדון סגור לגברים בלבד? למה אישה לא יכולה להגיע למקום שבו אפשר להשפיע הכי הרבה? למה זה כל כך מאיים? הרי אין בעיה הלכתית עם זה שאישה נמצאת בפוליטיקה. יש להם בעיה תרבותית עם זה, ואת זה צריך לשנות".
התרעות פיקוד העורף