רק 5 שנים לאחר שנכנסה לישראל, זומנה האשה לשימוע ברשות האוכלוסין לצורך רישומה והסדרת מעמדה. האשה נשאלה שאלות בסיסיות על אריתריאה אך לא ידעה כלל להשיב על השאלות. רק אז נאלצה להודות כי היא בכלל נתינת אתיופיה. היא הודתה כי "באה לישראל על מנת לעבוד בה וכי לא יאונה לה כל רע אם תשוב לאתיופיה".
חודש לאחר מכן, נערך לה ראיון נוסף, ופתאום היא טענה בראיון זה שהסתננה לישראל עקב חששה כי תיעצר על ידי השלטונות באתיופיה על רקע היותה מתנגדת המשטר. אולם טענתה החדשה הייתה בלתי אמינה כלל בעיני פקידי רשות האוכלוסין, כיוון שמלבד שמדובר בטענה חדשה היא לא ידעה להסביר כיצד התנגדותה לשלטון באה לידי ביטוי.
אולם למרות זאת, המדינה האריכה את אשרת שהייתה הזמנית בישראל שוב ושוב על רקע היותה מבקשת מקלט בישראל. רק בחודש פברואר 2017, תשע שנים לאחר שהסתננה לישראל בניגוד לחוק וארבע שנים לאחר שנחשף כי היא לא פליטה ולא אריתראית וסיבת הסתננותה לישראל נובעת ממניעים כלכליים בלבד, הודיע לה מנכ"ל רשות האוכלוסין כי הוחלט לדחות את בקשתה לקבלת מקלט מדיני וכי עליה לעזוב את ישראל.
המסתננת לא אמרה נואש והחליטה להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים. כעת, יותר משנה וחצי לאחר שבקשתה נדחתה, הגיע פסק הדין הקובע כי עליה לצאת מישראל תוך 45 יום. הדיין מנחם פשיטיצקי כתב כי "סיפור המקלט שלה אינו אמין, בלשון המעטה, וכי כל רצונה להישאר בישראל ולקבל בה מעמד, ללא סיבה מוצדקת".
יונתן יעקובוביץ', מנהל הפעילות במרכז למדיניות הגירה ישראלית אומר למעריב-אונליין כי "לא מדובר במקרה בודד, ולפי ההערכות ישנם אלפי מסתננים שהם אזרחי אתיופיה המתחזים לאריתראים, על מנת ליהנות ממדיניות אי ההרחקה לאריתריאה. יש לשער כי זו אחת הסיבות שחלק ניכר מהמסתננים מעולם לא טרחו להגיש בקשת מקלט בישראל, על מנת שזהותם האמיתית לא תתגלה. על המדינה לנקוט בצעדים אקטיביים לזהות את המתחזים ולהשיבם לארצם ויפה שעה אחת קודם".