השופטים קבעו בפסק הדין כי "מדובר בהתנהגות חריגה, והרלוונטיות של חריגות זו היא בכך שעולה ספק ממשי ורב באשר ליכולת של העותר לשמש כאב בפועל ללמעלה מ-38 ילדים, המשתרעים על עשרות תאי משפחה שונים ברחבי העולם. כך הן מבחינה כלכלית והן מבחינת תפישה מהותית של תפקיד האב במשפחה".
השופטים ציינו כי מדובר בהסכם אשר מותיר את מוסד ההורות קליפה ריקה מתוכן. "המסלול המיועד שהתווה משרד הבריאות בנוי על כך שזהותו של האב תתגלה ובתמורה הוא יקבל על עצמו חובות הוריות. תמורה זו אינה מותנית. היחס אינו בין האב והאם, אלא בין האב והילד. בהסכם הנדון "הוסמכה" האם להגדיר את תפקידו של האב ואת היקף מעורבותו בחינוך הילד, אם בכלל. היכן הילד בהסדר זה?"