השופטת דחתה כאמור את הבקשה ומתחה ביקורת על התנהלות שטייף והפרקליטות. "הנתבעת לא צרפה אסמכתאות כדי לחזק חששה שמא לא תוכל להיפרע באם תזכה בערעורה שטרם הוגש, ודומה כי טענתה נטענה בצורה כללית, רפה ואינה מבוססת". פרוסט-פרנקל כתבה כי בית המשפט העליון קבע כי "טענה מעין זו יש לטעון באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל
ערעורו של המבקש". פרוסט-פרנקל הוסיפה וכתבה כי "טענה זו של הנתבעת לא נתמכה בתשתית ראייתית אף לא לכאורית, דומה כי נטענה בעלמא, כאשר נטל השכנוע רובץ לפתחה".
לבסוף התייחסה השופטת לשאלת הגורם ממנו ייצא התשלום. "איני מקבלת את טענת הנתבעת כי העובדה שהנה מיוצגת על ידי הפרקליטות/מדינה מטה את כפות המאזניים לטובתה. יותר מכך, הנתבעת מציינת בבקשתה כי המדינה נושאת בהוצאות פסק הדין, כך שממילא ההוצאות הכספיות אינן יוצרות הכבדה אישית על המבקשת (שטייף, א"ג), כפי הנטען". השופטת החליטה לחייב את שטייף והפרקליטות בהוצאות משפט נוספות בגין בקשה זו.
עו"ד ליאור אפשטיין המייצג את זהבי מסר למעריב און-ליין בתגובה להחלטה: "חבל שהמדינה מסרבת לקרוא את פסק הדין ובעיקר להורות ללקוחה שלה לכבד אותו. זכות הערעור קדושה, אבל כבוד וציות לפסק דין הם הבסיס לשיטה. מנתבעת שמבקשת להוביל מהלכים חברתיים מצופה אף יותר לכבד את הערכאות. עיכוב ביצוע כספי בהיקף כזה הוא נדיר שבנדירים וזהותה של הנתבעת והעובדה שהמדינה מייצגת אותו ונושאת בתשלום, היא חסרת משמעות בעיני הדין כמו שהבהירה כבוד השופטת".
התרעות פיקוד העורף