אחד מהחששות הכבדים הוא כי הטראומה שעוברים ילדים כתוצאה מהתעללות של מטפלת, תותיר בהם צלקת נפשית בבגרותם. אולם פרופ' מרק וויזר, מבכירי הפסיכיאטרים בישראל, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא, מסביר כי טראומה פיזית, במיוחד מינית בילדות אמנם מגביר סיכון להפרעות נפשיות בבגרות אבל מדובר בגורם סיכון בלבד. "קיים מידע מחקרי רב לפיו מרבית האנשים שנפגעים בילדות יתפתחו באופן נורמטיבי וככל שהילדים יקבלו מעטפת טובה ותמיכה ויחזרו למסלול חיים תקין כנראה שלא יתפתחו אצלו סיבוכים נפשיים בעתיד".
"ברמה התיאורטית, בית המשפט מכיר בפגיעה משנית ככזו שמזכה בתשלום פיצויים. לצורך העניין, ההורים מהווים ניזוק משני. בפסק דין אלסוחה נידונה הסוגיה של החובה לפצות אדם שסבל נזק נפשי משני כתוצאה מנזק גופני אשר נגרם לקרוב משפחתו. כתנאי לקבלת הפיצוי על התובע להיות קרוב משפחה של הנפגע. לצורך כך עליהם יהיה להצטייד בחוות דעת של פסיכיאטר שקובעת כי קיים קשר סיבתי בין המצב הנפשי והנכות ממנה הם סובלים, לבין החשיפה. הבעיה היא כי בתי המשפט נוטים שלא לפסוק פיצויים להורים בנסיבות כאלו, אלא וככל שהוכח כי נגרמה להם נכות צמיתה בשיעור של לכל הפחות 15%. היות ויהיה קשה מאוד להוכיח זאת, גדולים הסיכויים כי ההורים לא יקבלו כל פיצוי בגין החשיפה לסרטונים".
"במקרה כזה הם לא יקבלו דבר".
"לא. אין אפשרות לבטח סיכון של גרימת נזק בזדון. ביטוחי האחריות מתייחסים למצבי רשלנות או מחדל ולא נותנים מענה למעשים מכוונים שתכליתם לגרום נזק. גם אם מטפלת מועסקת כשכירה ולבעלת הגן קיימת אחריות שילוחית כלפיה, עדיין - אין כיסוי ביטוחי".
"על מנת לבחון את היקף ואופי הפגיעה, סביר כי יש להמתין שנים עד להתגבשות הנזק. לפיכך נקבע כי במקרה שארע כנגד קטין מצדיק מתן פיצוי, אך הקטין עדיין לא היה כשיר להגיש תביעה, או לא היה מודע לעובדה כי מדובר באירוע המצדיק פיצוי, ספירת שבע השנים להתיישנות מתחילה בהגיעו לגיל 18. ניתן לטעון, באופן כללי, כי כל נזק שנגרם לקטין לפני הגיעו לגיל 18, יאפשר לו לתבוע תביעת נזיקין עד לגיל 25, ומקרי התיישנות תביעת קטין אינם עומדים במגבלת שבע השנים".
"כל אדם באשר הוא שעבר את גיל 18 - רשאי לפתוח גן ילדים לגילאי 3-0. הוא אינו נדרש להוציא תעודת יושר, אבחון פסיכולוגי וכיוצא בזה, וכמובן שלא מחויב להכניס מצלמות. כפועל יוצא מהיעדר חקיקה, לא ניתן לכאורה לדרוש מהרשויות המבצעות של המדינה לפקח על הנעשה, כל שכן שלא נתנו לה כלים לכך. ואף אם נתנו כאלו, בתי המשפט נמנעים מלהטיל חובת אחריות על המדינה בקשר להפרת חובת הפיקוח שלה. אם בית המשפט ימצא כי המדינה התרשלה הוא יכול לפסק כנגדה פיצויים בנזיקין, אבל המציאות מלמדת אותנו שבתי המשפט מפרשים בצמצום רב את חובת הפיקוח של הרשויות".
התרעות פיקוד העורף