"יש טכנולוגיה בדי.אן.איי שנקראת חיפוש משפחתי, היא טכנולוגיה שהייתה אצלנו על המדף, לא השתמשנו בה. בחוק לא כתוב שאסור לעשות את זה, הבעיה היא יותר אתית – כי אני אומרת למערכת שלי אל תחפשי לי פרופיל מזירה שיתאים בדיוק לפרופיל של בנאדם אלא תעשי לי חיפוש שאומר שאולי יש לי מישהו במאגר שלא מתאים לפרופיל מהזירה כי אחרת היה לי גילוי, אבל הוא יכול להתאים לבן שלו או לאבא שלו או למישהו עם קרבת דם ממעגל ראשון. היום הרבה מדינות הולכות עליו כי התועלת עולה על העלות והבעייתיות יורדת".
"יותר קל לנו להגיד על המעגל הראשון. במקרה הזה היה במאגר מישהו שכאשר בדקנו הייתה לנו סוג של התאמה חלקית, אנחנו עושים לזה חישוב סטטיסטי, והמערכת אמרה לנו שיכול להיות שזה אחד הילדים של אותו אחד מהמאגר".
"כשאני עושה חיפוש במאגר אני מחפשת שפרופיל מסוים שהוא שורה של מספרים יתאים לפרופיל מסוים של חשוד, בול אחד לאחד. זה פשוט קופץ במחשב, המחשב יודע לסדר אותם לפי סדר יורד".
"לא, אני כבר הייתי רמ"חית אבל מאחר ואני הקמתי את מאגר הדי.אן.איי, אז אני מכירה מצוין את כל התוכנות והייתי מההתחלה מאוד בעניינים וברגע שפנו אלינו מהצח"מ בשאלה מה עוד אפשר לעשות, הלכנו לראש אגף החקירות והמודיעין מני יצחקי והוא פנה להתייעץ מול הייעוץ המשפטי ומול פרקליט מחוז ירושלים וההחלטה הייתה לעשות את זה. הייתי סקפטית".
"היו לי כמה מקרים כאלה. הראשון היה הרצח של ענת פלינר, עו"ד, ליד הרצליה. ועפתי מהכיסא, כי המקרה הזה היה שנה אחרי שהקמתי את המאגר שעבד מאוד בעצלתיים. הכול היה בחיתולים. זה היה בפברואר 2007 וקפץ לנו הגילוי מול העיניים של הנער ת' שהיה קטין בזמנו. הגילוי הזה כל כך משמעותי אחרי שלוש שנים שלא היה פיענוח ומאותו רגע קיבלתי 13 תקנים. הבאתי להם את החשוד על מגש של כסף".
"בבר נוער אין די.אן.איי. היום אנחנו יכולים לעלות על גילויים בעזרת הטכנולוגיה ובעזרת האנשים האיכותיים".
התרעות פיקוד העורף