בפסק הדין שניתן על ידי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות נכתב, כי תקנה 133(3) לתקנות היא חלק מהדין הפנימי התקף במדינת ישראל וכן באזור יהודה ושומרון, וכי "אחת התכליות שמיועדת להגשים את הסמכות המוקנית למפקד הצבאי בתקנה זו, היא הגנה על בטחון המדינה. הגנה זו משמעותה, בין היתר, חתירה נחושה להשבת חללי וחיילי צה"ל ואזרחי ישראל המוחזקים בידי ארגוני הטרור, הביתה".
"מתוך תכלית זו", כך נפסק, "נגזרת המסקנה הפרשנית ולפיה יש בידי המפקד הצבאי הסמכות להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לצרכי משא ומתן עם ארגוני הטרור". בית המשפט ציין כי הפעלתה של סמכות זו כרוכה במידה של פגיעה בכבוד המת ובכבוד משפחתו, ועל כן יש "לתחום ולגדור את הסמכות ולהפעילה במגבלות ובאיזונים מתאימים", כמפורט, בין היתר, בחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה משנת 2004. עוד נפסק, כי הדין הבינלאומי אינו מסתייג מהחזקת גופות במסגרת עימות מזוין.
בפסק דינו מהיום, הפך בית המשפט בדיון הנוסף את החלטתו בפסק הדין שניתן בשנת 2017, בעניין עתירה שהגישו בני משפחה של שישה מחבלים שגופותיהם מוחזקות על ידי מדינת ישראל, אשר קבע כי תקנה 133(3) אינה מסמיכה את המפקד הצבאי להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לצרכי משא ומתן, וכי ככל שהמדינה חפצה להוסיף ולעשות כן, עליה להסדיר את הנושא בחוק מתאים שתחוקק הכנסת.
התרעות פיקוד העורף