לעיתים קיימים מצבים שבהם עובדים שסיימו את עבודתם אצל המעסיק זקוקים למסמכים שונים המתייחסים לתקופת עבודתם אצלו, כדי להעבירם לצדדים שלישיים כמו ביטוח לאומי או כדי להשתמש בהם בעצמם. בחלק מהמקרים מדובר בתלושי שכר שאבדו לעובדים או בחוזי עבודה. כיצד העובד יכול להתמודד עם התנגדות המעסיק להעביר לידיו מסמכים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים?
מדובר בשני עובדים שעבדו במשך תקופה קצרה ביותר אצל מעסיק כלשהו. שנתיים וחצי לאחר סיום העסקתם אצל המעסיק, פנו העובדים למעסיקם לשעבר, וביקשו לקבל לידם את העתק חוזה העבודה ואת העתקי תלושי השכר שלהם. לטענתם מסמכים אלו אבדו להם ועל כן הם ביקשו לקבל את העתקם.
המעסיק ערער על החלטה זו של ביה"ד, בטענה כי המדובר ב'מסע דיג' של עובדיו לשעבר, במטרה להגיש נגדו תביעה בהמשך.
היות והחלטת ביה"ד ניתנה על ידי רשמת בית הדין, עלתה השאלה בפני מי צריך להיות נדון הערעור, האם בפני בית הדין האזורי או בפני בית הדין הארצי לעבודה. המעסיק בחר באופציה השנייה, והחלטה שהתקבלה על ידי רשמת בית הדין הארצי לעבודה הייתה, כי יש לערער בפני בית הדין האזורי לעבודה, החלטה זו אושרה גם על ידי ביה"ד הארצי עצמו, לאחר ערעור נוסף שהגיש המעסיק.
המעסיק לא השלים עם החלטה זו, וערער בפני בית הדין הארצי לעבודה, שקבע כי אין מקום לתת למעסיק רשות לערער על החלטה זו.
המעסיק לא ויתר, ופנה לבג"צ (בג"צ 8783/18), אשר אף הוא מצידו דחה את העתירה בהרכב של שלושה שופטים אף מבלי לקבל את תשובת העובדים. בנימוקו קבע בג"צ, כי לא נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו וכי החלטת הרשמת מניחה את הדעת.
בסופו של דבר, אחרי סיבוב משפטי שנמשך למעלה משנתיים, קיבלו העובדים את המסמכים המבוקשים, מסמכים שהיו צריכים להתקבל כבר מלכתחילה.
התרעות פיקוד העורף