בשנת 2008 פורסם דו"ח ביניים מטעם ועדת שניט ובו הומלץ באופן חד משמעי לבטל את חזקת הגיל הרך, המפורטת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, לפיה המשמורת על ילד עד גיל 6 ניתנת באופן אוטומטי לאם. חזקת הגיל הרך יושמה ללא בחינת טובת הילד, והתקבלה כמעט באופן מוחלט. במקביל נקבעו לאב זמני שהות עם הילד.
נוסף על כך, הוועדה המליצה לבטל את המונחים הישנים "חזקה" או "משמורת" , כיוון שטובתו של כל ילד צריכה להיבחן באופן פרטני על ידי בית המשפט, כך ששני ההורים ימלאו את אחריותם. כך תיבדק סוגיית האחריות ההורית בהתאם למאפייניו הייחודיים של כל תא משפחתי. אחת ממטרות הוועדה הייתה להביא לביטול מאבקים בין הורים ביחס להגדרה ההורית שלהם.
במצבים של הגדרה הורית שווה לא מדובר בהורים אשר חולקים בהכרח בזמני הורות באופן שווה. הטבות שונות המתקבלות מהמדינה כמו קצבת ילדים ומענקים שונים משולמות כיום על פי חוק רק לאם ומענו הרשום של הילד חייב להיות אצל אחד מהוריו, שכן לא ניתן לרשום את הקטין כמתגורר בשתי כתובות במרשם האוכלוסין.
כיום, הורים החולקים משמורת משותפת על ילדיהם לרוב יחלקו זמני שהות שווים עם הילד. הגדרה הורית כאשר מדובר בחלוקת זמני שהות שאינם שווים נקראת "אחריות הורית משותפת" במקום משמורת משותפת.
כיום, לאור המלצות ועדת שניט כאמור, ההגדרה ההורית השווה ניתנת במקרים רבים ללא קשר ישיר לזמני השהות ולכן אין להגדרה כל קשר ביחס לנושא המזונות.
על כן בית המשפט העליון קבע כי במקרים כאלה, ראוי להפחית את סכום המזונות לאור חלוקת זמני השהות. אולם לחלוקה זו אין קשר להגדרה ההורית.
לגבי ילד מעל לגיל 6, חלה לגביו ההלכה החדשה ובית המשפט למשפחה יבחן את חלוקת זמני השהות ואת הכנסות ההורים ולפיהן יקבע את סכום המזונות הראוי.
לגבי ילד מתחת לגיל 6, יקבע סכום המזונות בהתאם לזמני השהות עם ההורים ללא קשר להגדרה ההורית, זאת מכוח המשפט העברי המחיל חובה על אב לשאת במזונות ילדיו באופן אבסולוטי עד גיל 6. בתי הדין הרבניים לא ממהרים לאמץ הלכה זו, ועל כן לרוב לא יפחיתו את סכומי המזונות לפי ההגדרה ההורית. לעיתים יתחשבו ויפחיתו את סכום המזונות בהתאם לחלוקת זמני השהות.
התרעות פיקוד העורף