המדובר בתביעת לשון הרע, שהוגשה על ידי מוציאה לאור של עיתון שבועי מקומי, כנגד מספר אנשים שפרסמו פרסומים משמיצים נגד המקומון בפייסבוק. אמנם לתובעת לא הייתה ידיעה מי הם המפרסמים המקוריים של הפרסומים כנגדה, אך מוסכם כי הנתבעים ביצעו פעולת "שיתוף" ו- "חיבוב" (LIKE) של פרסומים אלה, ובכך התעוררה שאלה משפטית, האם עסקינן בפרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע?
בתחילת פסק דינו, ערך ביהמ"ש סקירה קצרה אודות הפייסבוק והרשתות החברתיות, תוך שהסביר ופירט כיצד עובדים העניינים שם: מהו שיתוף? מהי תגובה? ומהו לייק?
כן ציין ביהמ"ש המחוזי את הדילמה שמצויה בקרבו, שכן אם יוחלט כי חיבוב או שיתוף בפייסבוק הם בבחינת פרסומים אסורים, עלולה להביא החלטה שכזו להצפת בתי המשפט בתביעות לשון הרע בגין פרסומים אסורים אלו. כן לקח ביהמ"ש בחשבון את העובדה שרבים ממשתתפי הפייסבוק הינם ילדים שלא מבינים עד תום את פעולתם, לרבות אנשים מבוגרים יותר.
מאידך גיסא, פעולת השיתוף, לה דין שונה, שכן הלכה למעשה מדובר בפעולה שמרחיבה את מעגל הנחשפים לפרסום, ומעבירה את המסר לאנשים נוספים. משתמשי הפייסבוק מודעים לפעולה אקטיבית זו, ומשכך כל כולה של פעולה זו, נועדה לפרסום ודינה כפרסום לשון הרע אסור.
עם זאת, מציין ביהמ"ש את סעיף 19(1) לחוק איסור לשון הרע, המספק הקלה לטובת הנתבע במקרה של שיתוף, שכן מדובר אחרי הכל, ב"חזרה על מה שכבר נאמר", ולא בפרסום לשון הרע שלא נראה קודם לכן. לפיכך שיתוף פוסט בפייסבוק אמנם מרחיב את מעגל הנחשפים למידע ונחשב לפרסום לשון הרע לכל דבר, עם זאת המשתף זכאי להקלה שיכולה להתבטא בהפחתת סכום הפיצויים בהתאם לסעיף 19(1) לחוק כאמור.
יש לציין כי לפי סעיף 7א לחוק במקרים של פרסום לשון הרע בית המשפט מוסמך לפסוק לתובע פיצויים בסך של עד 50 אלף שקלים מבלי שהוא יצטרך להוכיח שנגרם לו נזק.
בסופו של דבר, ביהמ"ש החליט להקל עם הנתבעים וקבע כי עליהם לפצות את התובעת בסך של 5,000 ₪ בגין פעולת השיתוף שעשו כאמור לעיל. סכום הפיצוי שנפסק מבטא את ההקלה הקבועה בחוק כאמור תוך הפחתת סכום הפיצוי שנפסק לתובעת.
התרעות פיקוד העורף