לפי חוק הגנת השכר תשלום שכר עבודה מתבצע עד ה-9 לחודש שלאחר חודש העבודה ותשלום פיצויי פיטורין עד 15 יום לאחר ניתוק יחסי עובד מעסיק.
בשני העשורים האחרים, בין היתר בשל המהפכה החוקתית שהונהגה על ידי הנשיא (בדימוס) אהרון ברק, הורחבה סמכותו של בית הדין לעבודה בסוגיות כגון דא. כיום, בתי הדין לעבודה שמים דגש הולך וגדל על עקרונות צדק ותום לב, ומגמישים את העקרונות "הקשיחים" שנקבעו בפסיקה בעבר.
בע"ע המפד"ל נ’ אגברייה תופיק, פירט בית הדין לעבודה את סעיף 18 לחוק הגנת השכר וקבע כי הדרישה שיוכח כי הסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועד, איננה נוגעת אלא למקרים בהם הייתה מחלוקת בין המעסיק לבין העובד בנוגע לעצם קיומו של החוב.
דהיינו, כאשר הלנת השכר נעשתה בשל טעות כנה או נסיבה אחרת, המעביד אינו צריך להוכיח כי הסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועד. צוין כי הפרשנות הנ"ל נובעת גם מלשון הסעיף וגם מוצאת ביטוי במגמה הפרשנית הגורסת כי יש להרחיב את סמכויותיו של בית הדין לעבודה בכל הנוגע להפחתת פיצויי הלנת שכר.
בין היתר ייבחן בית הדין את חשיבות תשלום השכר במועד (לשם פרנסתו של העובד), את הצורך באלמנט הרתעה כלפי המעסיקים ואת הפגיעה אשר עלולה להיגרם לעובד או משפחתו בגין אי תשלום שכרו בזמן. היבטים נוספים שייבחנו הם המשמעות הקשה שיש לפיצויי הלנה "דרקוניים" מבחינת המעסיק, הנזק אשר ייגרם למעסיק בשל פסיקת פיצויי הלנה וכיצד זה ישפיע עליו ועל העובדים האחרים וכדומה.
התרעות פיקוד העורף