לעיתים קורה שהתפרצות מחלה או פציעה גורמות לאדם לפגיעה נפשית או פיזית שבעקבותיהן אין ביכולתו לעבוד כלל, או שהיקף עבודתו פוחת וכושר השתכרותו נפגע. במקרים כאלה ייתכן והנפגע זכאי לקבל הכרה כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולקבל קצבת נכות כללית.
קצבת נכות כללית משולמת רק למי שהוא מגיל 18 ועד לגיל פרישה לפי הקבוע בחוק, 67 לגבר ו-62 לאישה. על כן, אדם שעבר את גיל הפרישה אינו זכאי לפנות לביטוח לאומי ולהגיש תביעת נכות כללית. תנאי יסודי נוסף הוא כי הכנסתו של הנפגע בעת הגשת התביעה אינה עולה על סכום של 6,331 שקלים. במקרה שההכנסה של המבוטח גבוהה מסכום זה, נשללת זכאותו לקבל קצבת נכות כללית.
קצבת נכות כללית נועדה לפצות את האדם הנכה על אובדן היכולת להשתכר ולא על עצם קיומה של הנכות. על כן, כדי לקבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, המבוטח צריך לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד הוא אחוז נכות רפואית מינימלי, והשני הוא אובדן או ירידה בכושר ההשתכרות.
כדי שמבוטח יגיע לסף הזכאות לקצבה על נכותו המשוקללת להיות בשיעור של 60% או לחילופין בשיעור של 40% משוקללת, אם אחד הליקויים מזכה בנכות בשיעור של 25%. במקרה שבו המבוטח עמד ברף הנכות הרפואית כאמור, הוא נדרש לעמוד גם בתנאי השני הנוגע לפגיעה בכושר ההשתכרות.
דוגמא נוספת היא שולה, בת 52 סובלת אף היא מסכרת (נכות בשיעור של 30%) ואינה עובדת. האם ייקבע כי שולה זכאית לקבל קצבת נכות? כיוון ששיעור נכותה הרפואית המשוקללת של שולה אינו עומד ברף הנכות הרפואית המינימלי של 60%, היא אינה זכאית לקבל קצבת נכות כללית למרות העובדה שאינה עובדת.
בכל הקשור לפגיעה בכושר ההשתכרות, פקיד השיקום כאמור יכול לקבוע כי המבוטח איבד 100% מכושר השתכרותו, או שכושר השתכרותו נפגע בשיעור של 74% /65%/60%.
התרעות פיקוד העורף