דיני תעבורה: מדוע זוכה נהג שנמצא בגופו סם מסוכן?

האם שוטר רשאי לדרוש מנהג לבצע בדיקת שתן או בדיקת דם, כאשר הוא חושד בו כי הוא נוהג תחת השפעת סמים. ובכן, התשובה לשאלה זו היא חיובית כל עוד אכן מתקיים "חשד סביר" אשר לפיו אותו נהג אכן נוהג תחת השפעת סמים. סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, קובע, בין היתר, כי מי שנוהג רכב כשהוא שיכור, על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 64ב לפקודה, דינו מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 31(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

סעיף 64ב (א)(2) לפקודה קובע כי "שיכור" הוא גם מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. סעיף 64ב(ב) לעיל, קובע כי על מנת לדרוש מנהג דגימת שתן או דגימת דם לצורך איתור סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, נדרש כי לשוטר יהיה "חשד סביר" כי הנהג שיכור.

אך כאשר נהג זה יובא לדין, השוטר אשר אצלו התגבש החשד יהיה חייב להגיע למשפט ולהעיד אודות חשד זה, כי רק אז בית המשפט יוכל לבחון באופן ישיר, ולא כעדות מפי השמועה, האם אכן אותו חשד עולה כדי "חשד סביר" במובנו המשפטי, כתנאי לחוקיות דרישת הבדיקה. אותו העיקרון חל גם ביחס למידע מודיעיני אשר הוא הבסיס לדרישה מנהג לבצע את הבדיקה.

וכן: "לטעמי, העובדה שקיים מידע מודיעיני יש בה בהחלט כדי להוות בסיס סביר לחשד של השוטרים שהעורר נוהג תחת השפעת סם לכן אפילו אם היו דורשים את בדיקת הסמים לפני הבאתו לתחנה, ומיד לאחר שהתברר שקיימת ידיעה מודיעינית כאמור, הרי שגם אז היו פועלים כשורה."

וכך קבע ביהמ"ש לעניין זה: "לצורך בחינת סבירות החשד, היה על המדינה להציג במסגרת ההליך המשפטי, את מקור החשד, דהיינו, את המידע המודיעיני, או פראפרזה ממנו, הכוללת התייחסות לאמינות המקור. באופן זה יכול היה בית המשפט להתרשם אם מדובר במידע שהיה עליו להקים חשד סביר אצל איש המודיעין, אם לאו. איני נוטעת מסמרות בשאלה איזה סוג של מידע מודיעיני עשוי להקים חשד סביר, והדבר הוא תלוי נסיבות". מכאן, כי גם על פי עמדתו של בית המשפט העליון, מחויבת המאשימה להגיש לבחינתו של בית המשפט, את המידע המודיעיני הרלוונטי ולכל הפחות, את ה"פראפרזה" על המידע.