משבר הקורונה העולמי משפיע על חייהם של בני האדם בדרכים שונות כאשר בין היתר ניתן לציין השפעות בריאותיות, כלכליות ומשפטיות ברמה המקומית והבינלאומית. האם צדדים לחוזה מסחרי יכולים להתנער מהתחייבויותיהם החוזיות, ולתרץ זאת בכך שמגפת הקורונה היא אירוע שמקורו בכוח עליון אשר מונע מהם לקיים את החוזה ככתבו וכלשונו?
כך למשל, יבואנים של ריהוט ומוצרי חשמל שאינם עומדים בהתחייבויותיהם לאספקת הסחורה, גורמים לביטול אספקת הסחורה לבעלי עסקים. מחסור בכוח אדם וחומרי בניין עלול לגרום לכך שקבלנים יאחרו במועד מסירת הדירה.
הפרשנות של סיכול חוזה וכוח עליון במגפת הקורונה עשויה להיות ההבדל בין המשך קיומם הפיננסי של חברות ועסקים שונים לבין סגירתם, זאת כאמור בהתאם לפסקי דין שיתקבלו או יידחו בטענה להפרת חוזה וגרימת נזקים.
סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע, כי אם קיום החוזה הוא בלתי אפשרי, בנסיבות שלא ניתן היה לדעת או לחזות אותן מראש, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה או לפיצויים. עם זאת, סעיף 18 (ב) קובע כי גם כאשר החוזה בוטל מחמת כוח עליון, רשאי בית המשפט לחייב את המפר בשיפוי הנפגע בגין הוצאותיו הסבירות לשם קיום החוזה.
ניתן אם כן לומר, שסעיף 18 לחוק החוזים מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט אם מדובר בסיכול חוזה. מכל מקום, גם אם בית המשפט יקבע שמאורע מסוים מהווה סיכול חוזה, עדיין מסור לו שיקול דעת רחב אם לחייב את הצד שהפר את החוזה בשל כוח עליון בתשלום פיצויים לצד הנפגע.
כעת נשאלת השאלה, האם מגפת הקורונה, שעל פניו נחשבת לאירוע קיצוני אף יותר ממלחמה, תוגדר ככוח עליון שהצדדים לחוזה לא יכלו לצפות.
לאור זאת, בחוזים בינלאומיים יש לשים לב ביתר שאת לתניית השיפוט והוראות הדין שיחולו במקרה של סכסוך משפטי. לסמכות השיפוט והוראות הדין שיחולו במקרה של מחלוקת משפטית, בין אם מדובר בבית משפט בסין והדין הסיני או בית משפט בישראל והדין הישראלי, יש השלכות משמעותיות על תוצאות ההליך המשפטי, לא כל שכן במקרה כל כוח עליון.
התרעות פיקוד העורף