"עקרת הבית", אשר מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי לעניין זה כאישה נשואה שלא עובדת תקופה ארוכה (12 חודשים רצופים או 24 חודשים לא רצופים מתוך 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה), תיבדק במסלול "עקרות הבית".
לפיכך, עד כמה שהדבר יישמע מוזר, השאלה הראשונה שאני שואל לקוחה פוטנציאלית שמעוניינת להגיש תביעה לקצבת נכות כללית היא האם היא נשואה והאם היא מוגדרת בביטוח הלאומי כ-"עקרת בית", או לאו. שאלה זו נובעת מתוך הבנה כי הבחינה לגבי "עקרת בית" היא שונה לחלוטין ומתוך ידיעה, כי מלכתחילה סיכוייה לקבל קצבת נכות נמוכים מאלו של אישה שאינה מוגדרת כ-"עקרת בית".
בעוד שאישה אשר אינה מוגדרת כ-"עקרת בית" צריכה להראות כי איבדה משמעותית את כושר העבודה שלה בעבודה מפרנסת (בחינה זהה לבחינה של תובע גבר), עקרת הבית צריכה להראות כי היא איבדה משמעותית את היכולת שלה לתפקד במשק הבית. קרי, עליה להוכיח כי היא איבדה משמעותית את יכולתה לבשל, לחתוך סלטים, לקפל כביסה, להכניס כביסה מלוכלכת למכונה, לנקות את הבית וכיו"ב.
לפי בית הדין, המצב הנוכחי "מנציח תפיסות מגדריות מפלות שאין להן עוד מקום ועלול להעצים את ההתייחסות הסטראוטיפית והמנמיכה כלפי נשים", תוך שהוא קורא למחוקק לשנות את הוראות החוק בעניין זה (ראה עב"ל 33292-04-15).
במסגרת הייצוג בוועדות אני מוצא את עצמי יושב פעם אחר פעם מול פקידות השיקום של הביטוח הלאומי עם לקוחותיי "עקרות הבית" ומנסה לשכנע את הפקידות מדוע, בשל נכותן ומגבלותיהן הפיזיות, התובעות אינן מסוגלות לחתוך סלט בבית, להציע את המיטה, לשטוף כלים, לנקות את הבית, לקפל כביסה ועוד.
* לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף