את גזר הדין שקיבלה אחותה קראה ניסני באחד מאתרי החדשות. "אחרי איזו שעה התקשרו מהפרקליטות ועדכנו אותנו", היא מספרת. "הפרקליטות אומנם הכינה אותנו לעונש שיכול להיגזר, שזה יכול גם להיות עבודות שירות, אבל עדיין זה היה מבזה ונורא ואיום. את רואה מקרים מול מקרים ואת אומרת שזה פשוט לא הגיוני. את רואה שעל עבירות פחות חמורות אנשים קיבלו יותר. לא אגיד שזה מבזה את כבוד המת, כי הכבוד של אמא שלי לא תלוי באיזה עונש ספיר תקבל, אבל יש בזה משהו ביזיוני".
תחילה נעצרה ניסני בחשד לניסיון לרצח, אך הכחישה את החשדות וטענה שמדובר בתאונה שנגרמה מהחלקה. לבסוף החליטו בפרקליטות להאשימה בגרימת מוות ברשלנות. במסגרת הסדר טיעון הודתה ניסני בגרימת חבלה ברשלנות, אך לא הודתה בקשר הסיבתי ובכך ששפיכת השמן היא זו שגרמה למות אמה. ניסני אמורה להתייצב לריצוי עונשה בבית המעצר "הדרים" ב־14 בספטמבר.
הן שלוש אחיות במשפחה. ספיר היא הבכורה. אחריה נולדו פליאה ואחותה התאומה, כיום בנות 25. ארבע שנים עברו כאמור ממות האם עד גזר הדין. "אלה היו שנים נורא קשות, ועדיין זה מאוד קשה", אומרת ניסני.
"אני ואמא היינו החברות הכי טובות. היא הייתה כל עולמי, אישה מדהימה ומסורה. אחרי מותה של אמא נוצר קרע מאוד גדול במשפחה. כשהיא הייתה בחיים, היא עוד איחתה אותו. אחרי מותה לא היה מי שיעשה זאת. בשנים האלה עברנו טלטלות. כשאמא נפטרה, הרגשתי שאני לבד בעולם. זה קרה ביום בהיר אחד, לא הבנתי מי נגד מי, לא היה גם איזה מבוגר אחראי שיוכל לעשות לי רגע סדר בדברים ולהסביר לי מה קורה. הייתה הצפה של התקשורת, ואני ואחותי התאומה התמודדנו עם זה לבד. זה קרה כמה חודשים אחרי שהשתחררנו מהצבא, היה הרבה להכיל. האדם היחיד שיכולתי תמיד לדבר איתו על מה שקורה זו אמא, אבל היא לא הייתה".
"המראות המאוד קשים שראתה בבית החולים ליוו את ניסני זמן רב. "היה מאוד קשה לראות את זה", היא מספרת. "אחרי זה הגיעו ארבע שנים של משפטים. לא הייתה אפשרות להשתקם. כיום אני נשואה, אני בהריון, דברים קורים. יש לי בן זוג מדהים שעזר לי.
לאחותי התאומה יש גם בן זוג מדהים. אנחנו לא נותנות לזה למנוע מאיתנו להתקדם, אבל זה שורף ברמה נורא קשה, וכל דבר כזה, כמו גזר הדין הביזיוני הזה, שורט אותנו. יש חוסר אמון במישהו שיכול היה לראות את הדברים ולתת פה צדק בצורה הכי בסיסית שלו".
אמא הייתה בן אדם צנוע ולא היה לה בכלל אגו. היא הייתה עדינה ונעימה, מצחיקה ברמות. החמלה שלה עלתה לה בחיים בסוף. היא לא סיפרה על מה שקורה, לא התלוננה. כל יום היא הייתה קמה, הולכת לעבודה. יש בי צער מאוד גדול שאמא לא חשבה טיפה על עצמה או על מה יהיה נכון לעשות. החמלה הזאת עלתה לה בחייה. ספיר עשתה לה חיים לא פשוטים. כמו שכבר אמרתי בעבר, אני לא מאמינה שזו הייתה תאונה".
בן דוד שלי היה אמור להתחתן ביום חמישי. אני לא הסכמתי להסיע את ספיר לחתונה. אמרתי שאני מסיעה את אמא שלי ואת אחותי. ספיר אמרה לנו שאם היא לא נוסעת, אף אחד לא נוסע. והיא צדקה, אף אחד לא נסע, כולנו היינו בבית החולים. בסוף ספיר יצאה מזה כמעט בלי כלום. אז היום כולם יודעים מי זאת ספיר ניסני. בעוד חצי שנה יהיו אלף טרגדיות אחרות, אף אחד לא יזכור את זה".
היא ראתה את ספיר מקפלת את הבגדים, את הכריות, את כל מה שהיה מעורב באירוע. שמה הכל בשקיות. אחותי התאומה שאלה אותה מה היא עושה ואיפה אמא, ואז היא התחילה לגמגם.לקח לה 40 דקות לספר מה קרה. רק בשבע וחצי בבוקר ספיר התקשרה אליי. אנחנו לא מדברות שנים, אז זה לא היה לי ברור כל כך. היא אמרה לי להגיע מהר הביתה כי קרה משהו נורא לאמא, אמרה לי שזה לא לטלפון. שאלתי אם הזמינו אמבולנס, אמרה לי 'כבר לא צריך'".
היא הייתה שרופה לחלוטין. לא ראינו אותה בכלל, היא הייתה כולה חבושה ומורדמת. בחודשיים שבהם הייתה מאושפזת, רוב הזמן היינו בבית החולים, ישנתי שם. אבל אמא כל הזמן הייתה מורדמת ולא יכולנו להיכנס אליה. ראינו אותה מעבר לדלת. פספסנו את ההזדמנות להיפרד ממנה".
את תגובתה של ספיר ניסני לא ניתן היה להשיג עד מועד סגירת הגיליון.
התרעות פיקוד העורף