חלוקת רכוש בגירושין: איך להתמודד עם הברחת נכסים והתעמרות כלכלית?

לצערי מצב זה מביא לכך שהסכמי גירושין נחתמים בחופזה ומתוך לחץ שמופעל על הצד שנפגע מההתעמרות הכלכלית וזאת בהיעדר ראייה רחבה של המצב. האבסורד הוא שמיד אחרי חתימת ההסכם, אותו צד שמשכורתו קוזזה בעשרות אחוזים, חוזר מיד לרמת החיים הגבוהה שבה חיו בני הזוג במשך כל חייהם, ואילו הצד השני נאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה מאוד.

תופעת "הבית העשיר והבית העני", דוברה רבות על ידי כבוד השופטת ברק ארז מביהמ"ש העליון במסגרת בע"מ 911/17 כאשר בתיק זה נערך דיון בהרכב של שבעה שופטים בסוגיית משמורת משותפת.

חזקת השיתוף קובעת כי הנכסים של בני זוג מצויים בבעלותם המשותפת. הלכה זו פותחה על ידי בית המשפט העליון, ובפרשה זו נקבע כי גם בתי הדין הרבניים חייבים למלא אחריה. הלכת הרכוש המשותף קובעת כי חזקה על בני זוג, המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, שהרכוש שנצבר על ידם מצוי בבעלותם המשותפת.

שותפות זו נגזרת מגמירת הדעת המיוחסת לצדדים, והנלמדת מעצם החיים המשותפים שלהם אשר יוצרים חזקת שיתוף, כאשר אין צורך להוכיח כוונה מיוחדת לשיתוף ביחס לנכס מיוחד. אפילו במצב של רישום הרכוש על שם הבעל, החזקה היא כי הוא בבעלותם המשותפת של בני הזוג. חזקה זו אינה מוגבלת לנכסים "אישיים" בלבד כגון בית מגורים, אלא חלה על כלל הנכסים, לרבות נכסים עסקיים.

בסוגייה זו עלתה במלוא חריפותה הסתירה בין החוק ובין ההלכה, על פיה פוסק בית הדין הרבני. בתחילה היה הנוהג כי "הדין הולך אחר הדיין" וכי בית הדין הרבני יפסוק בכל עניין שלפניו על פי המשפט העברי. אולם מאז בג"ץ בעניין בבלי נקבע כי בית הדין הרבני חייב לפסוק לפי החוק הקובע שוויון בין בני הזוג.

בית המשפט למשפחה מוסמך לצרף חברות ולעקל נכסים אך עושה זאת במשורה. אולם ב"ע 830/05 א.א נ' א.ו, מחוזי (י-ם), בית המשפט צירף חברה שלבעל בעלות של 50% בה, כדי לשמור על זכויות האישה ברכושה ובכספיה.

תיקון חוק יחסי ממון התשל"ג-1974 קובע כי לאחר שנה ממועד הגשת תביעה רכושית קמה הזכות לאיזון של כל הרכוש בפועל ואין מחכים לגט, כפי שהיה המצב קודם לכן.

הסעיף המרכזי התקף לצורך העניין נמצא בסעיף 6 לחוק בית המשפט למשפחה, לפיו: "בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, נושא התובענה או שוויה אשר יהא". לכן נכון להיום ניתן לצרף חברה בע"מ לתביעה שמוגשת לביהמ"ש לענייני משפחה.

באיזון בין הצדק והתועלת שבצירוף חברה כדי לשמור על זכויות האישה והצורך בבירור מקיף וקבלת מידע בדבר היקף זכויותיה, ובין הפגיעה שעלולה להיגרם לחברות, צריך לגבור האינטרס של האישה. יש לזכור כי לאישה יש זכות לדעת מה היקף הנכסים של החברה ולא ניתן להתחבא מאחורי החברה שהיא מן הסתם אישיות משפטית נפרדת.

בר"ע 830/05 א.א נ' א.ו, מחוזי (י-ם), בית המשפט דן בבקשת רשות ערעור שהגיש בעל. הדיון נסב אודות השאלה האם ניתן לצרף להליך בבימ"ש לענייני משפחה צדדים שלישיים שאינם בני משפחה (במקרה הזה חברות בע"מ בשליטת הבעל). בית המשפט קבע כי אפשר לצרף את החברה.

המשיבה הגישה תביעה למתן סעדים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון במסגרתה ביקשה לצרף שתי נתבעות שהן חברות בע"מ כאשר בעלה, המבקש, הינו בעל מחצית ממניותיהן וכן רשום כמנהל היחיד בהן. המשיבה טענה כי הבעל איים עליה כי הוא ירוקן את החברות מתוכנן ומהונן, דבר אשר יפגע בזכויותיה העתידיות. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וצירף את החברות להליך מכוח סעיף 6 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור למחוזי.

"עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה:

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.