על פי רוב, הורים אשר חולקים ביניהם משמורת משותפת על הילד לרוב יחלקו גם זמני שהות שווים או קרובים לכך עם הילד. עם זאת, ניתן לחרוג מחלוקה זו בהתאם לרצונם של ההורים, למאפייניו הייחודיים של התא המשפחתי, לאילוצי העבודה שלהם, למרחק מגוריהם האחד מהשנייה ועוד. בחינת זמני השהות והכרעה בעניין יעשו תוך התחשבות בטובת הילד ובטובתם של ההורים.
בעבר המונחים משמורת וזמני שהות נחשבו לקשורים האחד לשני, ולכן בפסקי דין רבים היה ניתן לראות כי נקבעה הפחתה של דמי המזונות עקב קביעת משמורת משותפת. החיבור בין המונחים הללו הוביל לבלבול בקרב זוגות של מתגרשים ובמקרים רבים גרר התנגדות של נשים להסדר של הגדרה הורית שווה מחשש לביטול או להפחתה של דמי המזונות.
כיום, בהתאם להמלצות ועדת שניט, במקרים רבים קביעת הגדרה הורית שווה לאב ולאם אינה קשורה לזמני השהות של ההורים עם הילדים ולכן גם אין לה השפעה עצמאית על סכום דמי מזונות הילדים.
לפיכך, ביחס לילדים מעל גיל 6 תחול ההלכה החדשה כאשר בית המשפט לענייני משפחה ייבחן את הנסיבות של כל מקרה לגופו ותוך כך יתחשב בין היתר בהכנסותיהם של ההורים ובחלוקת זמני השהות שלהם עם הילד, לצורך קביעת סכום דמי המזונות הראוי.
יובהר כי גם ביחס לילדים עד גיל 6, בית המשפט לענייני משפחה נוטה להתייחס לחלוקת זמני השהות של הילד עם הוריו ולהפרשי השכר שלהם בבואו לקבוע את סכום המזונות הראוי במקרים של משמורת משותפת. לעומת זאת, בתי הדין הרבניים לא ממהרים לאמץ את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון שלעיל. לפיכך, ברוב המקרים הם לא יפחיתו את סכומי המזונות בהתאם להגדרה ההורית. עם זאת, לעיתים בתי הדין הרבניים יתחשבו בהוצאותיו של האב במהלך שהותו של הילד עימו, ללא תלות בגיל הילד, ויפחיתו בהתאם את סכום דמי המזונות.
התרעות פיקוד העורף