החוק קובע כי בעת גירושין, כל הרכוש שנצבר במשך שנות הנישואין יתחלק בחלקים שווים בין בני הזוג. "הלכת השיתוף" נקבעה מתוך נקודת מוצא כי בני זוג צוברים נכסים במאמץ משותף. לאו דווקא מאמץ שווה, אך בהחלט מאמץ משותף. לכן, בגירושין, שני בני הזוג חולקים את הנכסים שנצברו בתקופת הנישואין באופן שווה. לא משנה אם הרכוש שנצבר רשום על שם מי מהם. ככל ואין בין בני הזוג הסכם ממון הרכוש יחולק ביניהם בחלקים שווים.
לכאורה, מהאמור לעיל, ניתן היה להניח כי אין סיבה להתקוטט ולהתווכח על רכוש או זכויות בעת גירושין. אלא, יש מקרים יוצאי דופן אשר על פיהם הרכוש המשותף יתחלק בחלקים שאינם שווים או לא יחולק כלל בין בני הזוג. נעמוד על המקרים הללו בהרחבה.
נוסף על כך, מוחרגים גם דמי פיצויים בגין נזקי גוף וקצבאות מהביטוח הלאומי.
בסעיף 9 לחוק יחסי ממון המחוקק קבע שאם הנכס רשום רק על אחד מבני הזוג זה לא אומר שלא הייתה בו כוונה לשיתוף. לפיכך, הערכאה שתדון ברכוש עדיין תוכל לקבוע שהיה שיתוף. לדוגמא במקרה שבו נכס רשום על שם הבעל והאישה שילמה מכספה לשיפוץ הנכס.
למשל, אם בן הזוג שקיבל מתנה בסך של 700 אלף שקלים, יפקיד את המתנה שקיבל בחשבון הבנק המשותף או ירכוש רכב משפחתי לשימוש המשפחה או ישפץ את העסק המשותף או ירכוש דירה וירשום אותה על שמו ועל שם בן הזוג, אז יראו אותו כמי שרצה לשתף בנכסים הללו ולכן בעת גירושין, הנכסים הללו יחולקו בחלקים שווים בין בני הזוג.
ראינו שחזקת השיתוף חלה על כל הנכסים שצברו הצדדים במהלך הנישואין כגון: דירת המגורים המשותפת, זכויות סוציאליות, נכסים עסקיים, נכסי קריירה ומוניטין. להבדיל מידועים בציבור, להם קשה יותר להוכיח שהיה רצון לשתף את הנכס ועליהם החובה להוכיח כוונת שיתוף על כל נכס ונכס בנפרד, אצל בני זוג נשואים הנחת המוצא היא שכל הרכוש הצטבר במאמץ משותף. אלא שגם ל"מאמץ" משותף יש חריגים.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף