רפואה דחופה היא תחום התמחות העוסק בעיקרו במתן טיפול ראשוני-מיידי, לעיתים מציל חיים עקב מחלה או טראומה או בשל תסמינים המחייבים מתן טיפול מיידי. לעיתים, אי מתן הטיפול המיידי, יגרור החמרה מהירה, נזק בלתי הפיך או מוות כתוצאה ממגוון של מצבים כגון מצוקה נשימתית, זיהום, תעוקת חזה, הלם, שבץ מוחי ועוד. רופא העוסק בתחום הרפואה הדחופה נדרש לידע נרחב ומעמיק במגוון תחומי הרפואה, מיומנות טכנית גבוהה ויכולת אישית לקבלת החלטות בתנאי אי ודאות עקב לחץ של זמן ומיעוט מידע, לצורך הליכים רפואיים מורכבים.
במחקר שנערך בשנת 2006 בסקרמנטו שבארה"ב נמצא כי עבודה בחיפזון לא רק פוגמת בשיקול דעתו של הרופא, אלא גם בהעברת מידע בסיסי הנוגע לטיפול. המחקר בדק 45 רופאים המטפלים ב 909 מטופלים ונמצא כי שני שלישים מהרופאים לא אמרו למטופל כמה זמן עליו לקחת את התרופה, ומה הן תופעות הלוואי האפשריות. כן נמצא כי כמעט חצי מהרופאים לא הגדירו מפורשות מה המינון המתאים ומה התדירות שיש ליטול אותה.
במקרים רבים לרופא בחדר המיון אין את הפריבילגיה של קבלת אנמנזה מפורטת, או שיחה עם בני משפחה. בלא מעט מקרים יגיע המטופל כשהוא מחוסר הכרה או מעורפל הכרה, ללא מלווה, ללא מכתב הפנייה ורופא הרפואה הדחופה שיקבל את פניו יאלץ לקבל החלטות בתוך שניות תחת לחץ זמן כאשר משך הזמן ובסיס המידע של קבלת ההחלטות לגבי הטיפול הרפואי עשויים להשפיע באופן ישיר על הצלחתו.
חשוב לציין כי למרות העומס הרב בו נתונים הצוותים הרפואיים בחדרי המיון בישראל, אין לרופאים אלו כל פריבילגיה, ואלו מחויבים לפעול כלפי המטופלים לפי סטנדרט רפואי מקובל וסביר, וזאת בדומה לכל רופא אחר. תוך כך הרופא בחדר המיון מחויב לערוך למטופל אנמנזה, לבצע את הבדיקות המתאימות, להיוועץ עם מומחים בהתאם לצורך ולמצות את הטיפול הרפואי המיטבי לפני שחרור המטופל לביתו.
לפיכך, לא כל טעות של רופא תיחשב באופן אוטומטי לרשלנות רפואית. במסגרת הבחינה שתתבצע בבית המשפט תיבחן התנהגותו של הרופא המטפל בהשוואה לסטנדרט התנהגות רפואי מקובל של "הרופא הסביר". בית המשפט ייבחן האם הרופא המטפל ביצע את עבודתו בקפדנות הראויה והאם הוא מחזיק בידע המקצועי, במיומנות ובניסיון הדרושים לביצוע התפקיד.
על רופא חדר המיון לדעת גם את מגבלותיו, ולזהות מה הם אותם המקרים בהם אין לו את הכישורים או התנאים המספיקים כדי לקבל את ההחלטות, ולפנות לדרג בכיר יותר או למומחה בכיר בדיסציפלינה שונה.
מקרי רשלנות רפואית ברפואה הדחופה מתרחשים לרוב במסגרת הטיפול בחדר המיון ובמחלקות לרפואה דחופה בבית החולים. בין מקרי הרשלנות השכיחים ניתן לציין איחור במתן טיפול רפואי, התעלמות מתלונותיו של המטופל, אי ביצוע בדיקות מתאימות, פענוח שגוי שלהן או עיכוב בביצוען, מתן טיפול תרופתי שגוי, אבחון שגוי, חוסר מיומנות בביצוע הטיפול הדרוש, שחרור מטופל לביתו כאשר מצבו הרפואי מחייב המשך אשפוז ועוד.
חשוב לציין כי לצורך הוכחת עניינים שברפואה במסגרת תביעת רשלנות רפואית המטופל נדרש לצרף לתביעתו חוות דעת של מומחה רפואי. חוות הדעת תכלול בין היתר התייחסות להתרשלות הצוות הרפואי, לנזק שנגרם למטופל ולקשר הסיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף