אשפוז כפוי בוועדות פסיכיאטריות: כך ייצוג משפטי איכותי יגן על זכויותיכם

בשנת 1991 נחקק חוק חשוב ובעל משמעות - החוק לטיפול בחולי הנפש. החוק ותקנותיו מסדירים את הפרוצדורה החוקית הנדרשת לצורך אשפוז אדם בכפייה.

בכתבה זו אכתוב בקצרה על התרשמותי מהוועדות הפסיכיאטריות בישראל כמייצגת בתחום, בתחילה מטעם הסיוע המשפטי במשך כ-11 שנים ולאחר מכן באופן פרטי.

אם יורשה לי אציג דברי ביקורת על תפקודן של חלק מהרכבי הוועדות הפסיכיאטריות, חוסר הידע של חלק מחבריה, ולעיתים העובדה שהחלטות רפואיות גוברות על החלטות משפטיות.

במילים פשוטות - בישראל של שנת 2020 מתרחשים מקרים רבים שבהם חולי נפש מאושפזים בכפייה בניגוד לרצונם גם אם לא היו מסוכנים וגם אם לא נכללו בתוך קטגוריית הסל שנקבעה בסעיף 9 (ב) לחוק שהינו הטרדה או היזק לרכוש, וזאת רק בגלל מחלתם.

האשפוז הכפוי מתבצע פעמים רבות בשל מחלתם של המאושפזים שסובלים במקרים רבים ממצב נפשי לא טוב. זאת, למרות הימצאם של משפטנים שיושבים כיושבי ראש בוועדות ותוך כך אמורים לפקח על חוקיות ההחלטות. הנימוק לכך טמון בעובדה המצערת שבוועדות הפסיכיאטריות יש רוב של שני רופאים פסיכיאטרים לעומת עורך דין משפטן אחד בלבד.

הביקורת היא על החשיבה הפטרנליסטית לעיתים וההתנשאות של חברי הוועדות בהחלטותיהן. הביקורת נובעת בשל העובדה שלעיתים חלק מיושבי הוועדה אינם בקיאים בפסיקה שכל הזמן מתחדשת ומתעדכנת. מן הראוי כי אנשים שעוסקים בדיני נפשות ובנושאים כמו דיני משפחה, אשפוז בכפייה בנוער ובחיי אדם ינהגו בחמלה, בהיגיון ובחוסר שיפוטיות, אך בפועל תכונות אלו אינן מתבטאות במציאות השיפוטית המשתקפת בוועדות או בבתי המשפט.

מצער שלמרות הגדרת מסוכנות בפסיקה שאמורה להיות בדרגה הגבוהה ביותר, "עד שירע אסון" על פי מילותיו של כבוד השופט בדימוס צבי סגל, אנשים מאושפזים בכפייה בשל מצב נפשי, עקב תלונות שונות בדבר התנהגות סוערת, איומים, קללות והתנהגות לא שקטה במחלקה. יש להבהיר כי כל אותם גורמים שצוינו לעיל אינם עומדים בקנה אחד עם לשון הפסיקה ביחס לפרשנות המונח מסוכנות ומשמעותו.

למרות זאת, ועדה שתתרשם ממחלת המטופל תצדיק את אשפוזו גם אם הדיווח שמצוי ביחס להתנהגות המטופל הוא לא תמיד מדויק או אמיתי והמטופל אינו מסוכן כלל.

כך או כך, לטעמי אין נוסחה שלפיה ניתן לנבא מסוכנות אלא תמיד ובכל מקרה יש לדבוק בעובדות עובר לאשפוז. הבעיה היא שלעיתים העובדות אינן מדויקות ובהוראת האשפוז נרשמים דברים מבלי שנערכה לגביהם בדיקה אמיתית. נוסף על כך, בוועדה לא תמיד מתבררים כל הפרטים וגם כך זה לא ממש מעניין את הרופאים שרואים את המחלה ולעיתים שוכחים שכדי לאשר אשפוז בכפיה, החוק מחייב קיומן של מחלה, מסוכנות וקשר סיבתי ביניהן.

נקודה נוספת וכאובה היא תנאי כליאתם של המטופלים. ידוע כי בתי חולים אינם מקום נעים לשהות בו באופן כללי, אבל בתי חולים לחולי נפש מתוקצבים לעיתים בצורה לא מספקת ולכן רבים מהם סובלים מהזנחה ולכן מהווים מקומות עצובים להיות בהם אפילו לפרק זמן קצר.

אציין בקצרה שיש חשיבות רבה מאוד לייצוג המטופלים על ידי עורך דין מקצועי שבקיא בתחום כאשר עצה זו מתאימה לכל תחום משפטי ולכל ערכאה שיפוטית.

אוסיף שהמדינה מכשירה מטעם הסיוע המשפטי מערך עורכי דין בקיאים מאוד בחומר, אשר לטעמי עושים עבודת קודש בסיועם למטופלים. יחד עם זאת לסיוע המשפטי יש חיסרון גדול המשליך על המורל של המטופל ועל בטחונו בעת שהוא נמצא בימיו הקשים באשפוז שלא בהסכמתו או רצונו. מתלונות רבות של מטופלים המרגישים שנזנחו על ידי עורך הדין ולא טופלו כראוי על ידי דמות אחת שהם מכירים ניתן ללמוד כי חסרונו של הסיוע המשפטי מתבטא בעובדה שעורכי הדין מקצועיים ככל שיהיו, מתחלפים על פי תורניות בין כל ועדה וועדה, דבר שפוגע במטופלים שאינם יכולים לפנות לעורך דין אחד שילווה אותם לכל אורך הדרך.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.