בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי השופט עבאס מבית משפט שלום בירושלים כנגד בית החולים בני ציון בחיפה, בתביעה שטופלה על ידי משרד עו"ד ירון מויאל, המתמחה מזה למעלה מ-20 שנה בתביעות רשלנות רפואית, הוכרה רשלנות בית החולים (הנמצא בבעלות משרד הבריאות), אשר חויב בפיצוי האלמנה בסכום של למעלה מחצי מיליון שקלים.
המנוח היה כבן 52 בעת מותו, נשוי ולו שני ילדים בגירים. הוכר כבעל נכות של 100% מטעם המוסד לביטוח לאומי בשל תאונת עבודה שעבר 15 שנים קודם לפטירתו.
עם ההתדרדרות במצבו המנוח הורדם והונשם, אך מאוחר יותר התעורר והצליח לשלוף את צינור ההנשמה בעצמו והותקן לו מכשיר הנשמה לא פולשני, אך כעבור שלוש שעות חלה התדרדרות נוספת במצבו והוא נפטר.
כשל נוסף היה בשעות האחרונות לחייו עד לפטירתו, בהן למרות העובדה שהמנוח סבל מאי-שקט פסיכומוטורי הוא טופל על ידי קשירת ידיו ולמרות זאת הוא הצליח לשלוף את צינור ההנשמה. לדברי המומחה מטעם התביעה, היה על בית החולים להרדימו ולאפשר הנשמה יעילה עד להתייצבותו.
תיק זה ממחיש את עומק המשבר העובר על בתי החולים הציבוריים במדינת ישראל. משבר הקורונה אותו חווה המדינה בימים אלה, הדגיש ביתר שאת את המחסור הכרוני ומצוקת האשפוז החמורה הקיימת במדינת ישראל בכל הקשור למיטות טיפול נמרץ. במקרה שבפנינו, טענת ההגנה המרכזית של המדינה בתיק זה הייתה, כי העובדה שהמנוח לא אושפז מלכתחילה ביחידה לטיפול נמרץ "היא נושא לדיון, אולם ביה"ח אינו יכול לתת את מה שאין לו".
יצוין כי גם קיומן של יחידות לטיפול ביניים במחלקות הפנימיות הינן המצאה ישראלית שאין לה אח ורע בעולם, וזאת בשל מצוקת המקום במחלקות טיפול הנמרץ הכלליות. מדובר בדרך כלל בחדר ייעודי במחלקה הפנימית שבו בין 6-8 מיטות אשפוז של חולים במצב קשה, שם אמנם קיימת השגחה צמודה יותר מאשר בחדר רגיל במחלקה פנימית, אך עדיין מדובר בטיפול הרחוק מאוד מלעמוד בסטנדרטים הנדרשים ברפואה מערבית מתקדמת בהשוואה לאשפוז בטיפול נמרץ.
ת.א. 64524-09-16
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.