בהלכה הפסוקה נקבע כי כאשר מוטלים על אדם עיקולים, הוא עלול להיתפס כמי שאינו משלם את חובותיו. ייחוס חובות לאדם, קל וחומר כאשר מדובר בחובות שאינם משולמים ונפרעים, מהווה פרסום לשון הרע נגד אותו אדם ומוציא את דיבתו רעה. זאת, מאחר שעיקולים עלולים לפגוע בשם הטוב של אותו אדם, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז. אם כך, כיצד ניתן לגבות חוב מאדם, תוך שימוש בצווי עיקול, מבלי להיחשף לתביעת לשון הרע? ומתי נקיטת הליכי הגבייה תשמש עילת תביעה לחייב?
כבר בימי קדם נקבע כי "טוב שם טוב משמן טוב". כיום ישנה הסכמה כי כל אדם נולד בן חורין וזכאי לשמירה, בין היתר, על כבודו ועל שמו הטוב.
באשר להגנת אמת הפרסום, קבעה הפסיקה לא אחת, כי אין אמת אבסולוטית. שכן, האמת עשויה להשתנות מנקודת ראותו של אדם אחד לבין נקודת ראותו של אדם אחר, למשל באשר בתיאור אדם, תכונותיו, מעשיו וכיו"ב ולכן ההגנה תחול בהתאם ל"אמת המשפטית". באשר להגנת תום הלב, תחולת ההגנה מותנית בהוכחתו של תום לב, אשר אף הוא אינו מונח אבסולוטי, כאשר אדם אחד עשוי לראות את תום ליבו של נאשם או נתבע באופן שונה מאדם אחר. לפיכך, סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע מוסיף על הגנת תום הלב רובד נוסף, שלפיו מדובר בהגנה שניתן לשלול אותה, במידה שהנאשם או הנתבע חרג מתחום הסביר בלשון הרע שפרסם, לא האמין באמיתות הפרסום, לא נקט אמצעים סבירים כדי לברר אם הפרסום אמת אם לאו או אם הפרסום נועד לפגוע במידה גדולה מן הצורך להגן על הערכים שעליהם הוא נועד להגן.
ההגנה הקבועה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע אינה תלויה במידת אמיתות הפרסום או במידת תום ליבו של המפרסם. למעשה הגנה זו כמעט שאינה טעונה הוכחה כלל. די בכך שהפרסום נכנס לאחת מבין 11 קטגוריות הקבועות בסעיף זה ופרסום זה אינו יכול להוליד עילה לתביעה.
בנוסף לפרסומים המותרים שצוינו זה עתה, גם החלטות של גופים בעלי אופי שיפוטי (או מעין שיפוטי), גם הם יחוסו תחת ההגנה של סעיף 13 לחוק. כך למשל החלטותיהם של מבקר המדינה (או מטעמו), ועדות חקירה ממלכתיות מסוימות וכן – פרסום ע"י שופטים, דיינים או חברי ועדות וטריבונאלים, שלהם סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות.
ההגנה הניתנת לפרסומים של החלטות שיפוטיות היא הגנה רחבה אך לה יש חריגים. ההגנה היא רחבה כי היא מגנה, בין השאר, על כל שנעשה בפניהם (כלומר כל מה שנאמר, נטען ומוצג בפניהם, במסגרת ההליך השיפוטי או המעין-שיפוטי), כאשר ההגנה ניתנת גם לכל שנאמר, נטען ומוצג גם ע"י המתדיינים עצמם ובאי כוחם. מדובר בהגנה רחבה, כאשר המטרה בכך היא לאפשר הליך שיפוטי הוגן וחופשי, שיאפשר לערכאות השיפוטיות המוסמכות לעשות משפט צדק ולאפשר לכל אדם להביא את עניינו באופן מלא וראוי בפני הסמכות השיפוטית המתאימה, ללא חשש ומורא שטענותיו ישמשו נגד עילת תביעה בלשון הרע.
אולם, כאשר ערכאה שיפוטית מוסמכת, מורה על נקיטת הליכי גבייה, ובכללם צווי עיקול, אז אותם הליכי גבייה חוסים תחת ההגנה הרחבה, הקבועה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע ונחשבים לחלק מהליך שיפוטי. כמובן שלצורך העניין, לשכת ההוצאה לפועל ורשם ההוצאה לפועל נחשבים כגוף בעל הסמכות השיפוטית להורות על נקיטת הליכי גבייה ומתן צווי עיקול.
אם כן, אילו עיקולים או הליכי גבייה עשויים בכל זאת להוליד עילת תביעה בלשון הרע? הנפוץ שבהם עשוי להיות עיקול שהוטל ע"י רשות ציבורית שפעלה מכוח סמכות הקבועה בפקודת המסים (גביה), סמכות שעשויה לאפשר הטלת עיקול שלא באמצעות ערכאה שיפוטית או הוצאה לפועל. ייתכן שישנן דרכים נוספות, כגון הגשתו לביצוע של שטר שהמושך לא היה רשאי לעשות בו שימוש. לעניין זה יצוין כי כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו הייחודיות.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף