קבלת אזרחות צרפתית: הדרך שלכם ללמוד ולעבוד באירופה

מאות אלפי ישראלים זכאים לקבלת דרכון צרפתי אירופי. אולם, בטרם ניגשים לתהליך המשפטי ולשלב המעשי, כדאי להכיר מעט מקרוב את ההיסטוריה היהודית ועברה המפואר בארץ הנאורות.

ההיסטוריה היהודית בצרפת חוזרת אחורה לתקופת חורבן בית שני, זמן בו נקראה הארץ בפי הרומאים ששלטו בה - גַאלְיָה. יהודים הגיעו תחילה לערי דרום צרפת, ככל הנראה מרומא, משם הצפינו ליתר הערים המסחריות כדוגמת ליון, בורדו, אַרְל, וִייֵן וכו'.

הסוחרים ייבאו באמצעות כלי שיט סחורות יוקרתיות מהמזרח והקווקז לעבר צרפת. סחורות אשר יועדו לחברי האריסטוקרטיה המקומית כגון משי, זהב, פפירוסים ומיני תבלינים מהודו. המלכים הפרנקים המקומיים רכשו אהדה לא אחת כלפי יהודים, על שהביאו ברכה לארצם. תודות לכך, קבעו פריווילגיות - כתבי זכויות, אשר העניקו לנתינים היהודים הרשאות ממלכתיות, והכירו בהם באופן חוקי - כבעלי זכויות רחבות יותר מיתר מיעוטים אתניים/דתיים בצרפת.

למעשה, היהודים היו בין הקבוצות היחידות במערב אירופה, אשר שמרו על קשרי מסחר ענפים בין המזרח למערב בתקופת ימי הביניים. בין היתר, דאגו לספק לאחיהם שבמרחב ספרי תנ''ך, תלמוד, שו''תים ויתר פירושים תורניים, כדי להעצים את שמם בין האימפריות.

הקשר היהודי-צרפתי התגבש לאורך הזמן, כאשר התושבים הנוצריים הילידים חיו לצד היהודים בקשרי הרמוניה. קיימים תיעודים מקומיים על כך שמדי פעם סבלו יהודים מפרעות ורציחות של אינדיבידואלים בצרפת. בשל סיבה זו, חלו נקמות דם של נוצרים צרפתיים כנגד בני ארצם, על שרצחו יהודים מסיבות אנטישמיות.

ממועד זה אפשר להבחין בתיעודים מסורתיים וזרים, המספרים על כך שיהודים העדיפו לנוע מזרחה, לעבר מרכז ומזרח אירופה – ארצות כדוגמת צ'כיה, הונגריה, פולין ואוקראינה. זה מסיבת דוחק וגירושים נשנים ומסיביים של מלכים ומושלי מחוזות צרפתיים - דבר שהוביל להגירות ניכרות של יהודים.

בכל מקרי הגירוש המסיביים מצרפת, החליטו המלכים הפרנקים לחזור בהם ולהתיר ליהודים לחזור כבראשונה. ברוב המקרים הותר להם לחזור לאחר שנים בודדות, כשעוד היו בקרבת מקום. משום כך, תמיד נותר גרעין בסיסי וגדול יחסית, אשר לאורך השנים הרכיב אליטות תורניות משכילות, ולעיתים גם בעלות אמצעים כלכליים מבוססים.

בעקבות הגלים הרצחניים שהביאו מסעות הצלב, יחד עם ההשלכות החברתיות שהכו כתוצאה מפגעי המגפה השחורה (יהודים הואשמו בהרעלת בארות מים ומזיקים במכוון), החליטו היהודים לשמור על פרופיל נמוך ולהסתגר חברתית. מכאן חל שינוי מהותי בדפוס החשיבה שלהם, כשהעדיפו להתכנס ולשמור על עצמם מפני הטראומות שחוו. מאידך, דווקא בעתות מצוקה אלה עמדו ליהדות צרפת רבנים גדולים.

בד בבד, קוּדם מפעל הפירוש המונומנטלי תלמודי "התוסְפות" בקרב פמליית הרבנים. פייטנים, מקובלים, פרשנים ורבנים ידועים כדוגמת רש''י, רבי חזקיה בן מנוח, רבי יוסף בכור שוֹר, רבינו תם, רבי שמשון משַאנְץ, רבי שמואל בן מאיר ועוד, הונצחו בכתבי הקודש הנמצאים עד היום בארון הספרים היהודי.

להבדיל מהאוכלוסייה המקומית - ה"חרדית", מגורשי ספרד לא היו יהודים אולטרה אורתודוקסים שדגלו בדבקות בדת עד מוות. העדה הספרדית בחלקה הגדול בחרה להתנצר ולהתבולל בקהל הצרפתי שלידו חייתה – על פי רוב קהל אמיד. הספרדים לא פעם בחרו להתרחק מיהודי אשכנז המקומיים עקב שוני תרבותי ורקע חברתי-כלכלי נמוך ששרר אצלם. זה כאמור משום שהחליטו להסתגר ולא להיפתח כבעבר לחברה הצרפתית ולשוק העסקים במדינה.

ההגירות המסיביות ומספרי ההתבוללויות הרבים של יהודי צרפת, הן הסיבות שבראשית המאה ה-19, עמד מספרם על 45 אלף נפש בלבד. אולם, המספר יגדל באופן מכריע בעקבות הגירות מרובות, בעיקר מצפון אפריקה.

להבדיל מאוכלוסיית היהודים שקיבלה אזרחות צרפתית באופן אוטומטי, המוסלמים התחייבו לוותר על דתם על-מנת שיוכרו כאזרחים שווי מעמד. משום כך, נותרו תחת מעמד של תושבים מדרגה שנייה על-פי "קודקס הילידים" הצרפתי.

עם זאת, במידה ובחרו המוסלמים להגיש בקשה לקבלת אזרחות, נדרשו לבצע זאת בצורה רשמית על נייר. זאת תוך כדי שהם מצהירים כי בחרו לנטוש את דתם ויתר החובות הנוגעים לה. אולם, גם אז באופן נדיר היו הבקשות מתקבלות בקרב הרשויות הצרפתיות.

הבדלי המעמדות שנוצרו בין היהודים לילידים המוסלמים הגבירו את המתח ביניהם. הילידים עד לאותה תקופה התרגלו לראות את היהודים כ"נחותים" חברתית - עקב מעמדם הדתי הנמוך. אולם, משעה שעלתה חשיבותם החברתית, הדבר פילג את האוכלוסיות וגרם לאיבה בקרב המוסלמים.

במשך תקופה זאת ולאורך עשרות שנים, ניסו המוסלמים לנער עצמם מידי השלטון הנוצרי הכופר, שכפה עליהם חיובים שנגדו את דתם. מאבקים אלו הם הנסיבות בראש ובראשונה, שגרמו ליהודי המדינה לברוח ממנה ולהגר ישירות אל צרפת הנאורה.

בשנת 1871 פרץ המרד המוסלמי הראשון בגלל החוקים המפלים. המהומות הביאו את הרשויות הצרפתיות לוועידות בהולות, בהן הועלתה כמה פעמים הצעה לביטול צו כרמיה. אולם, הדבר נמנע מחשש לדחייה של בעלי הון אירופאים יהודיים, שתמיכתם הכלכלית הייתה נחוצה לאין שיעור עבור הצרפתים.

סיבות אלה גרמו לגל של אנטישמיות ברחבי אלג'יריה מצדם של מוסלמים וגם צרפתים נוצריים מהמעמד הבינוני, שהאשימו את היהודים בסיבת המרד ההרסני. לאורך התקופה המצוינת היגרו בבהלה עשרות אלפי יהודים אלג'יראים לצרפת כנזכר.

יהודי צפון אפריקה השתלבו מהר בכלכלה הצרפתית, ובמשך השנים עמדו בתפקידי מפתח בולטים במגוון תחומים. הללו הצטיינו בתחומים כדוגמת רפואה, עריכת-דין, פילוסופיה, בנקאות, משחק ועוד. בין הבולטים שבהם היו ועודם - הזמר - אנריקו מסיאס, הפילוסוף - ז'אק דרידה, נשיאת ארגון יוניסף לשעבר - אודרי אזולאי, חתן פרס נובל לפיזיקה - סרז' הרוש ועוד.

הכתבה נכתבה בסיוע מר יהונתן גבריאלוב.

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.