"אנחנו נמצאים במדינה שאין חוק ואין עבירה שנקראת 'פיתוי קטין'", אמרה תחילה. "יש ניסיונות, יש את העבירה עצמה, כשכבר קורית עבירה או התעללות. אבל הפיתוי עצמו, המקום הזה שבו ילדה נכנסת לטלפון או למחשב ומתחילים להתחזות ולפתות אותה, ולקבוע איתה מקום פגישה - אין את זה כעבירה", הסבירה ברק. "יש כל מיני עבירות מסביב, אבל העבירה הזאת של הפיתוי - לא קיימת. היא קיימת בהרבה מאוד מדינות בעולם, ובישראל היא לא קיימת".
חברת הכנסת הסבירה את המקור שממנו התפתח הרעיון לחוקק את החוק: "הגיעו אליי המועצה לשלום הילד ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות פגיעה מינית, וביקשו עזרה לנסח חוק שייכנס לספר החוקים של פיתוי קטין, ויוכלו להרשיע גם בפיתוי קטין. זה יקל מאוד על הגשת תיקים של העבירה הזו לבית משפט".
"אולי זה ירתיע אחרי שירשיעו מישהו בעבירה", קיוותה ברק. "בדרך כלל העבריינים האלו לא מורתעים עד שיש עבירה והיא נחשבת, ועד שיש פרסום שמישהו הורשע בזה. אחרי שמישהו יורשע בזה הדברים יתחילו להסתדר אחרת. לכן, אני מאוד רוצה שהחוק הזה יעבור והוא מתוך צורך של מי שמטפל בילדים האלה אחרי שהם פגועים. משרד המשפטים כמעט תמיד מתנגד", הוסיפה.
"אני מבינה שאנחנו במדינה דמוקרטית, וגם לעבריינים יש זכויות", סייגה. עם זאת הוסיפה ברק כי לדעתה "אנחנו גן עדן לפדופילים, פר אקסלנס. היכולת במדינת ישראל להרשיע פדופילים שואפת לאפס. קודם כל לתפוס אותם ולהרשיע אותם זה כמעט בלתי אפשרי. כל פדופיל פוגע במספר אנשים בדרך כלל, לא באחד. האנשים שפגע בהם, לא עלינו, הופכים לפגועים בילדותם, בבגרותם הם הופכים בעצמם לפוגעים, ולכן זו סדרה אינסופית של פוגעים במכפלות, כל הזמן בחזקה ובחזקה ובחזקה".
היא סיכמה: "אנחנו כמדינה אמורים להגן על החברה ולעצור את כל המקרים האלה, כי החברה חשובה. נכון שצריך להתאמץ להרשיע, אבל לא להפוך את זה לבלתי אפשרי להרשיע, כי אז אנחנו משאירים את החברה מופקרת".
התרעות פיקוד העורף