עוד הוא הוסיף כי "ברור לכולם, וגם בית המשפט העליון עמד על זה לא פעם ולא פעמיים, שאפשר לפסול הודאה כשמדובר באלימות, אמצעים פיזיים וגם פסיכולוגיים שהם כבדים ומציקים. מה ששוכחים זה שהרבה פעמים הסטירה היא כלום. לפעמים הפגיעה בכבוד, ההשפלה, ניגון על עצבים רגישים, לזהות אותך עם הזמן שחוקרים אותך ולראות מה האופי שלך. כל חוקר טוב יכול לזהות אחרי זמן מה מיהו פוטנציאל להיות עד מדינה".
לדבריו, שאלת מיליון הדולר היא איפה עובר הקו האדום של החוקר: "זו השאלה הכי חדה, נוקבת ומשמעותית בעניין הזה. יש מוטיב מרכזי בין כל הנחקרים - יש את הנקודות הרגישות. היה לי תיק מאוד מסובך ואחד הנחקרים שמענו שיש לו מערכת יחסים לא רצויה ולא מקובלת עם בת משפחה שלו בתוך המשפחה. אחרי תקופה ארוכה שלא הצלחנו להוציא ממנו את מה שרצינו, באחת הישיבות שעשינו הוצע להשתמש בחומר הזה - אני לא "הסכמתי וזה לא קרה בסוף. ברור לכולם היה שזה דבר שיכל להביא אותו למקום אחר".