לדבריה, מה שהפריע לה בהתבטאויות של כרייף היה מהות הדברים: "כל התפיסה של מה מותר ומה אסור, או כל התפיסה של מה מותר ואיך מותר להתנהל בחקירה, אליי זה לא דיבר. לא לחינם היא נחקרה בחשד להשמדת ראיה, בגלל מחיקת המסרונים בחקירה. אבל כשופטת, יש איזשוהן אמות מוסר שנדרשות משופט שיושב על כס השיפוט".
כשנשאלה האם אין שימוש בקשרים אישיים בתוך מערכת המשפט בכל מה שקשור להתמחויות, השיבה ליטמן: "אני יכולה לדבר רק מהניסיון האישי שלי בפרקליטות, ממש לא. ההיפך, יש זהירות יתרה לא לעשות את זה. אבל בוא נגיד ככה, אני לא תמימה, בטח יש מקומות, ואולי גם בפרקליטות שקשרים אישיים יכולים לסייע. אבל בוא לא ניפול במלכודת הזו".
"הקושי מהתיק של ליצמן הוא שבמשך שנתיים הוא המתין להחלטתו של היועץ, ואז רגע לפני פרישתו, נעשה הסדר. אני אומרת שוב, בעיניי העליהום שיש על ההסדר הזה, הוא לא מוצדק. אני חושבת שהוא הסדר סביר", הסבירה.
כשנשאלה על כך שכתבי אישום חמורים נגמרים בהסדרי טיעון, הגיבה ליטמן: "אני לא מקבלת את הפער הזה. אני לא רואה אותו בתיקים, לפחות שאני מכירה. שמעתי השבוע מישהו שאמר - 'אם מסיימים תיק כמו ליצמן, כמו שמסיימים, אז אולי עדיף לא להתחיל בכלל'. כשפותחים בחקירה, אף פעם לא יודעים מה יהיה אחר כך. אז הרבה פעמים נפתחת חקירה בעבירת שוחד, ובסופו של דבר אין ראיות לשוחד , אלא עבירות פחותות".
"להגיד, 'אם זה לא מסתיים בסופו של דבר בשוחד, אז אל תפתחו בכלל בחקירה'. קשה מאוד ליישם את האמירה הזו. כי אז המשמעות היא שגם כשיש חשד לעבירת שוחד, מתוך החשש שאולי בסוף זה לא יהיה שוחד, לא נפתח בחקירה", סיכמה.
התרעות פיקוד העורף