"נותר מעט דם בגופה והוא זרם למטה, הפציעה הייתה בצוואר. אם לא מזיזים את הגופה ותהיה השוואה במפלס הנוזלים – לא יזלוג דם מהגופה. אין אפשרות כזאת. זה יכול לקרות רק בדקות הראשונות אחרי המוות". לדבריו, היה צריך להזיז את הגופה באופן משמעותי כדי שהדם ימשיך לזלוג.
ביחס לכלי הרצח, אמר קוגל כי מדובר בסבירות גבוהה בלהב משונן. "רואים זאת בזכות הפצע על הסנטר. פצע כזה לא יכול להיגרם בלהב חלק". בעבר קוגל אמר בראיון כי אין ביכולתו לקבוע את סוג הלהב, והוא התבקש להסביר מדוע שינה את עמדתו. "לא שמתי לב אז לממצאים בסחוס הצוואר. הפעם הסתכלתי ופתאום ראיתי את זה". התובעת שרון הר־ציון ביקשה לערער על אמינותו של קוגל, והעלתה תיק שבו מתח בית המשפט ביקורת על חוות דעתו וקבע כי הייתה "משענת קנה רצוץ", כדברי התובעת.
"בית המשפט לא עשה איתי חסד", השיב קוגל. התובעת האשימה אותו: "הטעית את בית המשפט אז, הצגת נתונים לא נכונים לגבי גיל המנוח ומצב בריאותו". ד"ר קוגל השיב בכעס: "את רוצה שבכל חוות הדעת שאני מגיש היום אצרף את המקרה הזה? את, התביעה של מדינת ישראל, את אומרת שאני שקרן. ככה את מגדילה את אמון הציבור במערכת המשפט? את מנסה להלך עליי אימים".
התובעת העלתה תיקים נוספים מהעבר, שבהם מתח בית המשפט ביקורת על חוות הדעת של קוגל, והוא אמר כי הוא עומד מאחוריהן, והאשים כי בעבר המכון לרפואה משפטית היה כלי בידי התביעה וכי הגוף "נתן חוות דעת רק על מנת להרשיע אדם". בחקירה הנגדית אישר קוגל כי הוא בקשר קרוב עם אילנה ראדה, אמה של הנרצחת. ראדה אמרה לאחר הדיון: "מעניינת אותנו רק האמת. אנחנו בדרך הנכונה. מה שברור הוא שהפרקליטות כל השנים שיקרה".
התרעות פיקוד העורף