בפסק הדין קבעה השופטת שבח כי התקיים ניגוד עניינים בין הבורר, השופט בדימוס אבי זמיר, לבין שותפו, המגשר עמוס גבריאלי. השופטת הביעה ביקורת על התנהלותו של הבורר שהתבסס על גישור של שותפו וקבעה כי היה עליו למשוך את ידיו מהליך הבוררות.
השופטת שבח קבעה בפסק דינה כי הציפייה מהבורר זמיר כי יצא נגד ההסכמות שבהסדר הגישור שנערך ע"י שותפו למשרד "הייתה חסרת סיכוי מלכתחילה". "הבורר זמיר אמור היה להבין את הבעייתיות אליה נקלע, שלא מרצונו, הכרוכה בהתמודדות עם טענות כנגד הסכם הגישור שנערך במשרדו ע"י שותפו, ומשכך למשוך ידיו מניהול הבוררות".
השופטת מצאה פגמים נוספים שהצדיקו מבחינתה את הצעד החריג של ביטול פסק הבורר ובהם היעדר הנמקה מצד הבורר, היעדר הכרעה בטענה שהובאה לפתחו והימנעות מיישום הדין המהותי "בהיותו כבול לו", המצדיקים את פסילת הבוררות.
בפסק הדין המנומק, השופטת שבח קבעה כי הגילוי מטעם הבורר היה חסר ומרחיבה את החובה שהוטלה עליו: "הגילוי אינו יכול להיות אישי בלבד, אלא מחייב בירור מקדים אצל יתר השותפים". עוד נקבע כי הבורר זמיר לא יכול היה להתבסס על קביעות של שותפו זמיר וכי "שיקול הדעת של הגורם השיפוטי חייב להיות עצמאי".
התרעות פיקוד העורף