כזכור, משי זהב היה אמור ככל הנראה להיעצר בידי המשטרה כשבוע לאחר שניסה לשים קץ לחייו. ההחלטה לעצור אותו התקבלה בליווי הפרקליטות, ולאחר שהתגבשו שורה של תלונות שאין עליהן התיישנות. על פי קצב התקדמות החקירה, נבחנה האפשרות לעצור את משי זהב לחקירה ולהטיח בו את החשדות המיוחסים לו. בכל מקרה, משי זהב לא היה מודע לכוונת המשטרה לעצור אותו.
"כצעד ראשון אני מבקש לוותר על הכבוד שהוענק לי עם החלטה להעניק לי את 'פרס ישראל' לאות הוקרה על פועלי בארגון שאינו אלא אות כבוד עד לאחרון המתנדבים. שנית הסיטואציה אליה נקלעתי מחייבת אותי בכורח הנסיבות ליטול פסק זמן מתפקידי בארגון עד להסרת העננה", כתב במכתב למתנדבי זק"א.
עוד הוסיף כי "מתוך דאגה לארגון הקדוש אות בניתי שתי הידים והכרה עמוקה בחיוניותו למרקם החיים בארץ. אני מסיק את המסקנה המתבקשת מתוך הסערה הגדולה, גם כשעלילות אלו אינם מבוססים (הטעות במקור) ונחזים יותר כרכילות וסגירת חשבונות מולי. ראשית אני זקוק להרבה תעצומות נפש למאבק הזה, ומתבונן בצער בנזק שעלול להיגרם לארגון החשוב, לפעילותו ולארבעת אלפים מתנדביו המסורים".
מהעדויות שהובאו בתחקיר עולה כי במשך עשרות שנים, החל משנות השמונים, ניצל משי זהב את מעמדו, כוחו, כספו ואפילו את הארגון שבראשו הוא עומד - כדי לתקוף ילדים ונערים, נערות ונשים, לכאורה.
לפי התחקיר, היו רבים שידעו על התקיפות שמיוחסות למשי זהב ברחבי השכונות הירושלמיות מאה שערים, שמואל הנביא וסנהדריה, והיו גם מבין אנשי משמרות הצניעות שידעו, אך לא דיווחו לרשויות אכיפת החוק. על פי עדויות הקורבנות, משי זהב אף נהג להתרברב ב"כיבושיו המיניים", ובחלק מהמקרים שילם לכאורה כספים לקורבנותיו.
בצעירותו היה משי זהב ממובילי המחאה של העדה החרדית נגד המדינה ומוסדותיה, מה שהוביל למעצרו במשך עשרות פעמים, לדבריו. בשנות ה-90 הוקם ארגון זק"א, שבראשו עמד משי זהב, אשר פעל רבות במהלך תקופה זו לפיוס בין דתיים וחילוניים. בשנת 2003 אף הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.
התרעות פיקוד העורף